אגב שהזכיר הדרוש של אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת העתיק פה משניות שבפרק "אמרו לו" (כריתות פ"ג) (מן משנה ז' עד סוף הפרק שם). השאלות שהיה רבי עקיבא מסתפק בזה ושאל מרבותיו: (א) (משנה ח'). הבא על אחותו וכולי. ופירשו בגמרא שם (דף טו.) הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו (דאי לאו כן פשיטא, הרי גופין מחולקין). ומשכחת לה ברשיעה בר רשיעה כגון שבא ראובן על אמו והוליד ממנה שתי בנות וחזר ובא על אחת מבנותיו אלו והוליד ממנה בן, ובא אותו הבן על הבת האחרת – שהיא אחותו מאביו, ואחות אמו מן האב ומן האם, ואחות אביו מאמו. והשיבו לו שהדברים קל וחומר מן הבא על חמש נשים נדות שהוא שם אחד, חייב על כל אחת ואחת; וכל שכן כאן שהוא שלשה שמות. ואמרו בגמרא דהאי קל וחומר פריכא הוא, דמה לנדה שהם גופין מחולקין; אלא טעמא דאחותו בכלל כל העריות היתה לכרת, ולמה יצאה וכתב בה כרת בפני עצמה? ללמד על עצמה ועל הכלל כולו שחייב על כל אחת בפני עצמה (ולר"י במכות (דף יג:) אחותו דסיפא מיותר, עיי"ש). (ב) (באור משנה ט'). עוד שאלן אבר המדולדל בבהמה, שנתלש רובו ומעורה במקצתו, אם מטמא משום אבר מן החי (דקיימא לן שמטמא כנבלה ואבר הנתלש מן האדם מטמא כמת). והשיבו ששמעו שאבר המדולדל באדם טהור ומוכי שחין שבירושלים שאיבריהם נופלים ורצו לכרתו שלא יהיה מאוס ברגל היה הרופא מניח בו כשערה והמוכה שחין תוחב האבר בקוץ המחובר לקרקע ונמשך ממנו בכח בענין דליכא נגיעה בשעת פרישה, והיה הרופא והתולה טהורים, כי כל שמחובר כחוט השערה אינו מטמא. וקל וחומר שאינו מטמא בבהמה שטומאתה קלה רק טומאת ערב (ועיין בחולין (דף קכז.), ו(דף קכט.)). (ג) (באור משנה י'-יב'). עוד שאלן השוחט ה' מיני זבחים (כגון חטאת ואשם ושלמים ועולה ותודה) בחוץ בהעלם אחד, אם מקרי ’אחת שהיא הנה’ להתחייב על כל אחת ואחת. ופשיט ליה מקל וחומר מאוכל בה' תמחוין מזבח אחד שחייב על כל אחד ואחד, וכל שכן חמשה זבחים שגופים מחולקים. [וכבר האריכו לתרץ מה שקשה בזה מה מבעיא ליה, הא גופין מחולקין. ותו בתו"י (דף טו:) דנדה היא מוזהרת עליו. והראב"ד חילק בין חילוק גופין דנשים לבהמות. ובמהרי"ט חידושי קידושין (דף עט) מחלק בין היכא שיכול לעשות כאחד, דיכול לשחוט ה' זבחים כאחד ולאכול כאחד, מה שאין כן הבעילות מחולקות לגמרי. וחילוק זה איתא בגמרא (דף טו) ורבי יוסף אמר טעמא דר"א משום דאי אפשר לו לערבן וכולי. ועיין בשע"מ (פי"ז מהל' איסורי ביאה סוף הלכה יא). ועיין בתוס' סנהדרין ((דף נד:) ד"ה הנרבע) ובספר למודי ה' (לימוד קס"ג).] ור' שמעון השיב (במשנה יא') שאין ראיה מאוכל לשוחט, דמה לאוכל שכן נהנה. רק האיבעיא היה באוכל נותר מחמשה מיני זבחים דנהנה גם כן. ואמר ר' עקיבא (במשנה יב') שאם לדין יש תשובה; דשאני מעילה דחמורה, שאם האכיל הקדש לחברו או אם מהנה אותו במידי דלאו בר אכילה חייב כמו האוכל ונהנה (דקיימא לן המוציא קדש לחול חייב). ועוד יש בה חומרא אחרת שמצרפין את המעילה לזמן מרובה כדתניא לקמן (ויקרא חובה פרק יט מ"ה) מנין אכילתו ואכילת חברו הנאתו וכולי מצטרפין ואפילו לזמן מרובה? תלמוד לומר תמעול מעל – ריבה. הלכך חמירא נמי לענין חילוק הקרבנות. מה שאין כן נותר שאין בה החומרות הללו. (ד) (באור משנה יג'). עוד שאל רבי עקיבא את ר' אליעזר העושה מלאכות הרבה וכולי. ופירשוהו בגמרא דתרתי בעי מיניה: (א) בשבתות הרבה בהעלם אחד – ר"ל שעשה בזדון שבת ושגגת מלאכות בשבתות הרבה. כגון שחרש וקצר בכמה שבתות - אם חייב על כל שבת בפני עצמה דשבתות כגופין מחולקים דמי. (ב) העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד אם ולדי מלאכות כמלאכות דמיין להיות חלוקין לחטאת. ופשיט ליה על שניהם דחייב על כל אחת ואחת, בין על כל ולד (דולדי מלאכות כמלאכות דמיין), בין על כל שבת (דשבתות כגופין מחולקים דמיין). ומחייב על שני תולדות מאב אחד שעשאן בשתי שבתות – ארבע חטאות. והנה ולדי מלאכות פשיט מסברה והא דשבתות כגופין מחולקים פשיט ליה מקל וחומר מנדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאת הרבה (שאין חייב אלא על ביאה), ובכל זה (הבא על הנדות כן א' בגמ' (דף יז.) תני נדות) חייב על כל גוף וגוף אפילו לרבי עקיבא (כי ר"א בפ"ע סבירא ליה דאפילו בנדה אחת חייב על כל ביאה, רק לטעמיה דרבי עקיבא קאמר. כן פירשו בגמרא (דף טו.)), כל שכן שבת שיש בה ענינים הרבה (אבות ותולדותיהן שעל כולן חייב חטאת) – אינו דין שיהיו השבתות מחלקות?! ור' עקיבא השיב דנדה שאני שהיא גם כן מוזהרת (כמ"ש בספרא (אחרי מות פרק יג מ"א)). ור' אליעזר השיב הבא על נדות קטנות. ורבי עקיבא השיב שהקטנות יהיו מוזהרות בגדלותן. והשיב ר' אליעזר שהבא על בהמות יוכיח שחייב על כל גוף, אף על פי שלא שייך בהו אזהרה. והשיב לו הבהמה כשבת. ופליגי בגמרא בפירושו. יש מפרשים דקבלה רבי עקיבא מיניה ואמר בהמה ודאי כשבת ואין להשיב כלום. ויש מפרשים שהשיב בהמה מבעיא לי כשבת ולא קבל מיניה. אבל איבעיא השניה, אם ולדי מלאכות כמלאכות - לא קבל מיניה כמ"ש (במשנה ז') ואם מעין מלאכה אחת – חייב על כל העלם והעלם חטאת אחת, וזה דלא כר' אליעזר. ועיין בגמרא בארך ובירושלמי (פרק כלל גדול). ואין כאן מקום להאריך.