לא יֵאָכְלו: בא בנפעל, ובכל הפרשה דבר בקל. ופירשו שבא בנפעל להזהיר בל יאכלו על ידיכם על ידי שתאכילו אותם לאחרים, כי הנפעל יש לו פועל בהכרח. ומצאנו בכ"מ שבא אכילה בנפעל להורות שאסור גם בהנאה [והוא כדעת חזקיה בפסחים (דף כא) וזה מוכרח, דלשיטת ר' אבוה מוכרח לומר לר' יהודה דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ובספרא מבואר (צו פרשה ט מ"ה) דסבירא ליה לר' יהודה דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וכמ"ש התוספות שם (שם דף כב ד"ה חולין) מבואר שדעתו כחזקיה ודו"ק.] והלא יש לומר שגם פה בא על כוונה זו. אך הלא במשנה תורה אמר "לא תאכלו" בקל, ומשנה תורה בא לפרש ולהוסיף, ולמה לא אמר שם בנפעל? ועל כרחך שבא להזהיר על המאכיל. ועיין בקרבן אהרן האריך בזה אם כיון על המאכיל לקטנים (ולפי זה יש להקשות על זה מסוגיא ד"פ חרש (דף קי"ד)) או על המאכיל לגדולים, וכ"מ מדקתני שחייב מלקות. אמנם דרשה זו הוכפלה לקמן (שמיני פרק יב משני' א'-ב') ובררנו שם, דמכאן למדנו על המאכיל לגדולים ושם הוכפל שנית – לא יֵאָכְל בנפעל אף לקטנים, עיי"ש. ומ"ש [במשנה ב'] מובא בספרי (ראה פסקא קג). ושם גריס "רבי עקיבא אומר". ופירושו דנשר מיותר, דהשתא כל האימורים שיש להם קצת סימני טהרה אסורים, כל שכן נשר שאין לו שום סימן טהרה. וגם למ"ש [משנה ו'] דצריך נשר ללמוד ממנו סימני טומאה למה כפול במשנה תורה אחר שאין צריך לגופיה? לזה אמר משום דבתורת כהנים כתוב "יאכלו" בנפעל לחייב את המאכיל כאוכל ובמשנה תורה כתיב "תאכלו" בקל ושם הוסיף "הראה והדיה" ונוכל לטעות שלכן כתב מינים אלה במשנה תורה ולא בתורת כהנים משום דעל ראה ודיה אינו חייב רק האוכל, לא המאכיל; ולא יכול לכתוב בתורת כהנים ששם חייב את מאכיל. לכן כפל לכתוב שם 'נשר' להראות שאין שינוי בין הכתובים בתורת כהנים ובמשנה תורה כי כל מ"ש כאן שנה שם אף הבלתי צורך כמו נשר, כי שניהם שוים בדיניהם ובפרטיהם.