אותם תאכלו: מה שכפל שנית פעל "תאכלו" מיותר, שכבר אמר "את זה תאכלו". וכן בפרשת ראה כפל פעל "תאכלו". וכבר התבאר באילת השחר (כלל קנו) שכל מקום שכפל את הפעל בא לאמר שיעשה הפעל בכל אופן. ורצונו לומר תאכלו מכל מקום. ופה מרבה אף שנמצא הטהור במעי הטמא – בכל זה תאכלו. ואינו דומה לבהמה. ששם נולד מן הטמא וכאן בלע את דג הטהור. ומה שכתב "תאכלו" בפר' ראה מרבה אף שנכבש עם הטמא, כל שלא נמוק. כי ציר דגים אינו אסור מדאורייתא, דשם לא כתוב "אותם" שיהיה משמע רק הטהורים, רק כתוב "תאכלו" סתם. ומבואר אצלינו באילת השחר (כלל רי) דכל מקום שכפל הכינוי עם הפעול בא למעט. וכן מה שכתוב פה מלת "אותם" היא מיותר בא להוציא – רק אותם הטהורים לבד, לא דג טמא הנמצא במיעיהם. והנה בבריית הארץ תפס לשון יחיד "אותה תאכלו", וכן בשרץ העוף (פסוק כ' ופסוק כג') ובשרץ הארץ (פסוק מא). לבד בדגים תפס לשון רבים – "אותם תאכלו שקץ הם" – כי הדגים דרך לכבשם יחד, לכן אמר "אותם". ומזה מוכיח דרשה השנית לא דג טמא הנכבש עמהם ונמוק, ר"ל הטהורים יחד תאכלו ורק אותם, לא הטמא עמהם.