לא יֵאָכל: בכל הפרשה דבר בקל ופה דבר בנפעל להזהיר שלא יאכלו אחרים על ידי כי הנפעל י"ל פועל בהכרח. ואין לפרש שבא "לא יאכל" על איסור הנאה דהא כתיב אחר כך "לא תאכלום" - בקל, שהוא דוקא אכילה. וכבר באה ברייתא זו למעלה (סימן פז) על מה שכתוב בעופות טמאים "לא יאכלו" בנפעל. ושם פרשתי יותר. והנה בסוף [משנה ב'] סיים יכול יאכילו לקטנים? תלמוד לומר "לא יאכל". נראה פירושו כי למה כפל זה בעופות ובשרץ הארץ – על כרחך דשם מזהיר בל יאכילו לגדולים ופה מזהיר בל יאכילו לקטנים. ומזה מבואר שהברייתא שהובאה בפרק חרש (דף קיד.) לא תאכלום - לא תאכילום - להזהיר גדולים על הקטנים – נדפסה בטעות ובקיצור, כי צריך לומר שם כמו שהוא בספרא "לא תאכלום" יכול יאכילו לקטנים? תלמוד לומר "לא יאכל" – להזהיר גדולים על הקטנים. וזה ברור אצלי. (ובזה אין צריך למה שפלפל בזה בקרבן אהרן למעלה פרק ה' משנא א').