1
אשר היא לכם לאכלה: השם המצורף אחר מלת "אשר" יבוא תמיד בלא מלת "הוא, – "המזבח אשר פתח אהל מועד", "על העצים אשר על האש", "המזבח אשר לפני השם", "מקנך אשר בשדה, "מן הדם אשר בסף". וכן תמיד. ואם בא מלת "הוא" לפני השם מורה שמלת "אשר" היא מלת הטעם, שלכן מטמא יען שהוא לכם לאכלה. ובסימן שאחרי זה מבואר שמפרש "לכם לאכלה" בין הראוי לכם למלאכה או לאכלה, ופי' שמצד זה מטמא. לא כן השרצים שאינם ראוים לא למלאכה ולא לאכלה אינם מטמאים במשא. כי אף שביאר בשרצים שמטמאים במגע ולא כתב טומאת משא – הייתי טועה ללמדם מקל וחומר אחר שחמורים מבהמה לענין שדם השרץ מטמא כבשרו. והייתי אומר שאינו מטמא במשא בכעדשה כדין טומאת שרץ אבל מטמא בכזית כדין טומאת נבלה. ועיין תוספות (עירובין דף יג וסנהדרין דף יז) מה שכתבו בזה.