אך מעין ובור מקוה מים: יש הבדל בין מעין ובין עין. שהעין הוא הנמצא בעמק עד שלא יתפשטו המים חוצה כמו "ותרד העינה ותשאב"; והמעין מצייר נביעת המים והתפשטותם חוצה, בין אם העומק סביבו מעט או רב. שהמים מתפשטים כמו שכתוב (תהלים עד, טו) "אתה בקעת מעין ונחל", "ומעיין יצא מבית השם והשקה את נחל השטים", "המשלח מעינים בנחלים", "יפוצו מעינותיך חוצה". ומזה אמר [במשנה ג'] שהמעין מטהר בזוחלין. ויש הבדל בין מעין ובין באר; שגם הוא נובע כמו שכתוב "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך" ואמר (עבודה זרה יט, א) בתחלה מבורך ואחר כך מתוך בארך, ופרש"י בור מים מכונסים ובאר מים נובעים. ובזהר ריש פרשת נח בור לית ליה מדיליה אלא מה דיהבין בגויה באר מים דנבעין . ותמצא שבעל הלשון ישמש תמיד על הבור בלשון 'חציבה' – "לחצוב להם בורות" (אם לא במקום שהבור ריק, אין בו מים) ועל הבאר בלשון 'חפירה וכריה'. כי אחר שהבור מכונס ממי גשמים יחצבוהו בקרקע קשה שעל זה נופל לשון 'חציבה', רק הבאר נברא בעומק ויש בו מים רבים, והמעין נובע לפעמים על פני האדמה ומימיו מועטים. וזהו שאמר פה אי מה מעין מטהר בכל שהוא. ודריש ממה שכתוב "אך מעין", שמבואר אצלינו שמלת "אך" ימעט במשפט הזה עצמו – אם הוא אך מעין יהיה טהור – הגם שאין לו סגולה אחרת, ואך במעין נוהג זה. והנה הרשב"א למד מכאן דמן התורה גם לטבילת אדם אין צריך מ"ם סאה במעין דדוחק לאוקמי בכלים דוקא. אולם לתוספות ורא"ש דסברי דאף במעין צריך מ"ם סאה יפרשו שר"ל שאם יש כל שהוא מותר להוסיף עליו שאובים, דשאובין דאורייתא לדידהו. ולהרמב"ן דסובר שאובים דרבנן הוא סבירא ליה באמת דמעין מטהר האדם בכל שהוא.