אשר יבא עליו מים וכל משקה אשר ישתה בכל כלי: מה שכתב "אשר יבא עליו מים" משמע בכל אופן; ואחר כך אמר "אשר ישתה בכל כלי" – התנה שני תנאים: (א) "אשר ישתה" - שמשמע שהכינם לשתיה שעל זה מורה פעל העתיד 'ישָתֶה', שמוכן לכך (ב) "בכל כלי" - שיהיה בכלי תלושין מן הקרקע, לא מחוברים. וכיון שחלק מאמר הראשון בפני עצמו – "אשר יבא עליו מים יטמא" – להורות שהוא מאמר מובדל בפני עצמו – בא ללמד על שני התנאים שהוזכרו במאמר "וכל משקה..." שהם לדוגמא. שמה שכתב "בכל כלי" אינו דוקא שיהיה בכלי, דאף שגבל בהם הטיט וכבס כליו ונפלו מן הטיט על האוכל – מוכשר, כיון שהם תלושין מן הקרקע כמו בכלי. וזהו מה שאמר [במשנה ב']. וכן מה שאמר "אשר ישתה" גם כן אינו דוקא שמלאם לשתיה רק פירושו שמלאם לצורך דבר תלוש שבזה דומה כמלאן לשתיה; לאפוקי אם מלאם שירדו לבורות שיחין ומערות. וכל זה ידעינן ממה שכתב תחלה סתם "אשר יבא עליו מים". וזה פירוש [משנה ג']. והנה גירסת הספרים משובשת והקרבן אהרן הגיה ותיקן על פי הילקוט, ולא הועיל מאומה. ואני העתקתי הגירסה הנכונה כמו שמצאתיה ערוכה ברש"י חולין (דף טז.). והאמת עד לעצמו.