מכל האוכל: הנה מ"ם של "מכל" זרה, שהיה לו לכתוב "כל האוכל" כדין הפרט המפרש את הכלל. וכבר בארתי בכיוצא בו למעלה (סימן קטז) על מ"ם "מכל כלי עץ" שאינו מ"ם היחוס, דאז היה צריך שיבואו כל השמות אצלו ביחוס שממנו – "מכל כלי עץ או מבגד", עיי"ש. וכן פה, אם היה מ"ם היחוס היה צריך לומר אחרי זה "ומכל משקה אשר ישתה" כמו שבארנו כלל זה היטב (סימן עא ובאילת השחר כלל רח). ומזה הוציאו שהוא מ"ם הקצתית – שרק מכל – לא כל האוכל; וממעט אוכל שנתון תוך כלי חרס המוקף צמיד פתיל ונתון בתנור, שהצמיד פתיל מציל על האוכלים כמו שמועיל צמיד פתיל לכלי חרס שבאהל המת להציל על מה שבתוכו, כמו שכתוב "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא", דמשמע - הא יש צמיד פתיל עליו טהור ומציל על מה שבתוכו. ולמדו בספרי שם שאינו מדבר רק בכלי חרס שהטומאה נכנסת דרך פתחו, שאינו מטמא מגבו רק מאוירו. עוד אמרו שמה שכתוב "כל אשר בתוכו יטמא" (כן נראה להגיה) – מלת "כל" מרבה אף שהיא בכלי המוקף צמיד – אם היא כלי שטף – אין מציל על אוכלים שבתוכו כמו שאינו מציל באהל המת. ואמרו דצריך קרא כי מן הדין הייתי טועה לאמר: (א) שכלי שטף יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל בכלי חרס אחר שמציל על עצמו בלא צמיד פתיל, כל שכן על מה שבתוכו בצמיד פתיל. דכל שכן מכלי חרס שמציל על מה שבתוכו באהל המת בצמיד פתיל אף שאינו בו כח להציל שם על עצמו. ועל זה צריך קרא ד"כל אשר בתוכו". (ב) יש לטעות דכלי שטף שאינו מציל על מה שבתוכן בכלי חרס בצמיד פתיל כל שכן שלא יציל שם על עצמו בלא צמיד פתיל, דגם כלי חרס המציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת אינו מועיל להציל על עצמו בלא צמיד פתיל. על זה אמר "כל האוכל" ולא כלים. (ג) יש לטעות דכלי חרס לא יציל על עצמו באהל המת בצמיד פתיל אחר שאינו מציל על עצמו מכל מכלי שטף שאינו מציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל בכלי חרס אף שמציל על עצמו. על זה אמר "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו וכולי".