מכל כלי עץ או בגד וכולי: מ"ם של "מכל" לא באה כפי הדקדוק. שהיה לו לכתוב "כל כלי עץ וכולי" כדין פרט המבאר את הכלל. וזה כלל בחוקי הלשון שכל מקום שבאו כמה שמות ביחוס אחד והם כולם מחלק הצדדי במשפט צריך שיבוא סימן היחוס עם כל אחד ואחד – "מהעוף ומן הבהמה מכל רמש האדמה" (בראשית ו, כ), "ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים" (תהלים קז, ג). (וכמו שכתבנו באילת השחר (כלל רח)). ואם כן היה צריך לומר פה "מכל כלי עץ או מבגד או מעור". ועל כרחך שהמ"ם של "מכל" אינו נצרך לסימן היחוס (שלא בא פה ביחוס שממנו), רק המ"ם "מכל" מורה הקצתיית, שלא כל כלי עץ מטמאים רק מקצת מהם. וזה סותר עם מלת "כל" שבא לכלול שכולם מטמאים. ובזה יש פה ריבה ומיעט. ולא נוכל לדעת מהו הכללות המטמא ומהו המקצת היוצא מן הכללות שאינו מטמא. ובזה צריכים אנו לעיין על יתר הפרטים שבאו פה. כי כבר בארנו שמדרך הלשון שנושאים המקובצים במשפט אחד יהיה להם איזה השתוות וזה ענין ההיקש (כמ"ש באילת השחר כלל קס). ובין הפרטים חשב שק והוא מבואר בענינו וצורתו. ונדמה הסתום אל המפורש; שהדומה לשק הוא בכלל הריבוי והבלתי דומה הוא בכלל המיעוט. והשק מצאנו בו שני ענינים: (א) שהוא משמש את האדם להתכסות בו ואת משמשי האדם – כי יניח בו כליו וחפציו. וזה הגדר הראשון שחשב בספרא [משנה ד'] (מובא בתוספות סוכה דף ה, מנחות דף צו, ובפירוש הר"ש פרק טז דכלים מ"ז. ועיין תוספות בבא בתרא (דף סו), עירובין (דף לא) מה שכתבו על הספרא הלז). ור"ל הסולם משמש רק את האדם והקולב (פירש הרמב"ם דפוס שנקרא בערבי קלב. והראב"ד שהשיג (פ"ד מהלכות כלים) על הרמב"ם ופירש קלב סולם והביא ראיה מהתורת כהנים על כרחך היה גרסתו "ומוציא אני את הסולם והקלב שהם משמשים את האדם". אבל בתוספתא הכי איתא "העשוי לשמש את האדם כגון הסולם, ואת הכלים כגון הקלב"). והנחותה – כלי שמניחים תחת הכלים. והמנורה שהם משמשים רק למשמשי האדם. לכן הם טהורים. ולר' יוסי במשנה דכלים (משנה כלים פ"טז מ"ז) יש גדר שלפעמים גם משמשים משמשי האדם טמאים גם משמש את הכלים בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. (ב) הגדר הב' שהשק מטלטל מלא וריקן כמו שכתוב "ויהי הם מריקים שקיהם". וזה מה שחשב [במשנה ה'] (מובא בר"ש פרק ט"ו דכלים מ"א ופירושו מבואר במשנה שם). והשדה והתיבה וכל אינך מנה ר' מאיר במשנה שם לטהרה. ואמר דיתר הכלים אף מקבלים מ"ם סאה טמאים. ודרדור עגלה וקסתות המלכים וכולי מנה ר' יהודה במשנה שם לטומאה אף שמקבלים מ"ם סאה כי דרך לתת שם רק קצת ולטלטלם במלואם. ועל זה אמר ר' מאיר [במשנה ו] שכל מקום שחשב בטהרה טהור והשאר טמא, ור' יהודה שחשב את הטמאים לבד אמר שהשאר טהור. ואין ביניהם אלא עריבת בעל הבית שלר' מאיר טמאה אחר שלא חשבוה עם הטהורים ולר' יהודה טהורה כיון שלא חשבוה בין הטמאים. ודברי ר' נחמיה מובנים שאלו הכלים, אף על פי שאין מטלטלים מלאים, מטלטלים אם נשתייר בהם פחות ממ"ם סאה. ודברי ר' נחמיה מובאים בתוספתא דכלים (ב"מ פ"ה).