וכל כלי עץ ישטף במים: זה דבר שאין צריך לומר שכבר באר שאדם הנוגע בזב מטמא כלים כמ"ש "יכבס בגדיו" וכל שכן הזב עצמו. ופירשו ר' שמעון שקאי על הכלים ואוכלים ומשקים שעל גבי הזב אף על גב שלא נגעו בזב (וכמ"ש בפרק ד דזבים משנה ו). ובזה יאמר ש"אשר יגע בכלי חרש", שהוא הסיטו – "ישבר". ודוגמתו כלי עץ שהסיטו שהוא למעלה עליו ישטף במים דהיינו טבילה. וטומאה זו נקרא "מדף" כמ"ש במשנה שם (ועי' ברמב"ם שם ובראש פרק י דפרה). ואמר במשנה ד שמן הדין י"ל בהפך דאחר שהכלים שתחת הזב אין נעשים מדף (כמ"ש בפרק ה דזבים משנה ב) הגם שתחתיו מטמא משכב בדברים ראוים למשכב כ"ש שעליו לא יעשה מדף דהא עליו קיל שאינו עושה משכב (כמ"ש במשנה ה') לכן צריך קרא. ואמר (במשנה ה) שאין לומר שיעשה על גבו משכב מקל וחומר דהא עושה מדף. לכן דייק "כל המשכב אשר ישכב עליו" דוקא כשהוא על המשכב לא כשהמשכב עליו. וכן אמר (במשנה ו) שאין ללמוד מקל וחמר שיעשה תחתיו מדף שעל זה דייק "כל המשכב" דוקא דברים הראוים למשכב כמ"ש למעלה סימן קכח. ואמר (במשנה ז) שאין ללמוד מק"ו זה שלא יעשה תחתיו משכב, דהא מבואר בקרא דכל המשכב יטמא.