וכלי חרש אשר יגע בו הזב: שטחות הלשון משמע שנגע על גב הכלי כמו כל נגיעות שאצל טומאה, שאם פירושו שנגע בתוכו היה לו לומר "אשר יגע אל תוכו" כמ"ש בשרצים (ואין ללמוד קל וחמר ממת החמור שמטמא טומאת שבעה שאין כלי חרש מיטמא מאחוריו דיש לומר דזב חמור שעושה משכב ומושב). וחז"ל דייקו זה מלשון "אשר יגע בו" ר"ל שהן אמת שאחרי פעל "נגע" בא שימוש הב' בכל זאת מצאנו לפעמים פעל "נגע" בלא שימוש הב' – "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב" (במדבר י״ט:כ״ב), "מאנה לנגוע נפשי" (איוב ו׳:ז׳) וכלל בלשון שבמקום שנזכר השם לפני הפעל לרוב לא יחזור אות הייחוס אחר הפעל על ידי מלת "בו" בה אם לא לצורך כוונה מיוחדת כמו פעל "בחר" שנקשר תמיד עם ב' – "ומצאנו העיר אשר בחר ה'" (דברי הימים ב י״ב:י״ג), "העיר אשר בחרתי" (מלכים א ח׳:מ״ד), "עבדי אשר בחרתי" (ישעיהו מ״ג:י׳). [והגם שנמצא גם כן "אהרן אשר בחר בו" (תהלות קה), "וישורון בחרתי בו" (ישעיהו מ״ד:ב׳) הוא לצורך כוונה מיוחדת] וכן הוא ברוב הפעלים, ואם כן היה לו לומר "וכלי חרש אשר יגע הזב", ועל כרחנו מלת "בו" המיותר שבא לדיוק מיוחד. פירשו חז"ל שבא בדיוק להורות על תוך הכלי כמו "וכלי חרש אשר תבושל בו" שפירושו בתוכו, כי בדבר שיש לו תוך אם בא שימוש מלת "בו" בכוונה ובדיוק היא מורה בו ובתוכו וז"ש (במשנה א) ת"ל "אשר יגע בו" ולהלן הוא אומר "אשר תבושל בו" וכולי. אולם עדיין יקשה למה תפס "אשר יגע בו" ולא אמר "אשר יגע בתוכו"? כי דיוק זה מרופף וחלוש מאד, ויותר היה טוב לומר לשון ברור. וכן לשון "נגיעה" לא יצדק היטב. וז"ש (במשנה ב) מה ת"ל אשר יגע בו. ומשיב שפירושו יגע בו כמו "יגע בו" שנאמר בפסוק הקודם שפירושו על ההיסט מטעם המבואר בפסוק הקודם, עיי"ש.