ואיש אשר ישכב את כלתו: והאזהרה בא בפר' אחרי (יח טו) "ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה". ופירשו חז"ל שכפל הדברים, כי בשם "כלה" נכלל גם כלה שפחה ונכרית כמו שכתוב "ותאמר נעמי לשתי כלותיה", אבל בשם "אשה" לא תקרא רק מי שקדושין תופסים בה. ורש"י בסנהדרין (דף נד) כתב דהדר כתביה לחייב עליה אף לאחר מיתה ונראה שמשום זה כתב "כלתך" ולא כתב "ערות אשת בנך לא תגלה" לבד, מפני שהיה משמע דוקא בחיי הבן אבל בשם "כלתו" תקרא תמיד כמ"ש "ויאמר יהודה לתמר כלתו" "ונעמי וכלותיה" שהיה לאחר מיתת הבנים. ומה שכתוב "תבל עשו" פירשו המפרשים, הראב"ע והרד"ק, מענין "בלל", שמבלבל זרע האב בזרע הבן. וז"ש שתיבל את החוט ר"ל חוט שלשלת ההולדה והיחוס. ויש מפרשים מענין "קדש" ו"ערוה" ו"ניאוף" כמו "ואפי על תבליתם" (ישעיהו י, כה) מענין השחתה וזה שאמר שחיתו את החטא. והנה לא יכול לדרוש להוציא את הקטן, שלא יצויר לו אשת הבן.