1
איש איש מזרע אהרן והוא צרוע: מלת "והוא" זרה מאד, שלא יסמך בשום מקום מלת "והוא" (שהיא מלה שתחת השם) אל הנושא רק עם מלת "אשר" – "לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה", "והאיש אשר הוא טהור". [אם לא כשבא בסוף המשפט – "אבינו מת במדבר והוא לא היה בעדת קרח"]. כי אם יאמר "איש...והוא צרוע" דינו כאומר ואיש והאיש צרוע, ולא יכין לדבר כן. ופירשו חז"ל שבא כן לרמז טומאה אל אהרן עצמו או הכהן גדול שעומד במקום אהרן. שאחר שאמר "איש מזרע אהרן" ולא אמר "איש מכם", שלא ליחס צרעת וזיבה לאהרן קדוש, וכמ"ש הרמב"ן גבי בעלי מום כנ"ל (סימן מד), רמזו ברמז במה שכתב "והוא צרוע" שמלת "והוא" אינו רומז על שם "איש", רק על שם "אהרן" הסמוך לו – אם אהרן צרוע, כמו "ואיש אשר ישכב את אשה והיא שפחה נחרפת" שמלת "והיא" רומז על אשה, לא על איש.