שור או כשב: הנה יקשה לדעת הספרא שלמד למעלה (סימן קיז) שכל הפסולים שבשור ושבשה הן בלא ירצו, למה הפסיק פה בפרשה בפני עצמה? כיון שדין הפסולים האלה שוה לבעלי מומים, היה לו לכוללם בפרשה הקודמת ולא היה צריך לכתוב בפסוק כג' "שור ושה" מיותר לגזירה שוה אל כל הפסולים שבפרשה זו, ולא להתחיל שנית "שור או כשב" [כי למעט כלאים ונדמה, היה יכול לכתוב זה במה שכתב "בבקר בכשבים ובעזים". יכתוב מלת "או" ביניהם – "בבקר או בכשבים או בעזים" וידרשו המיעוטים היטב]. זה היה קשיא ליה להספרא. והשיב "שור כי יולד" – ולא האדם, כי פסולי המומים שנזכרו בבהמה נוהגים גם באדם כמו שלמד (בסימן קיד) מגזירה שוה ד"גרב או ילפת" ואם יכתב זה בפ' מומים נאמר שגם פסול יוצא דופן נוהג באדם המקריב [דאף שלענין טריפה היקל במקריב, הלא נדמהו לבעלי מומין דאף על פי שהוא מותר בחולין, עשה בו מקריבים כקריבים]. לכן הפסיק הפרשה והתחיל שנית "שור או כשב" ללמד שרק בבהמה נאמר זה. [ולא תקשה על מה שכתבנו – דאם כן איך אמר והלא דין הוא?! הלא גם טריפה למד ממ"ש "תחת אמו" בגזירה שוה ממעשר, כמ"ש במשנה ג, ואם יכתב פסוק זה בין המומים נלמד לאסור גם טריפה במקריבים, דקיימא לן (זבחים דף מט) דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה! זה אינו, דהא במנחות (דף ו) מסיק דיש ג' קראי בטריפה, עיי"ש]