1
עד מלאת לו שנה תמימה: מלת "לו" מוסב על שם "ואיש" הנזכר בראש הפרשה, שהוא המוכר, או על שם "ממכרו" שנזכר בסמוך ר"ל להמכר. וקמ"ל שאין הולכים בתר שנת הלוקח שבזה יצויר שהראשון מכרה לשני וזה השני לא מלאה שנתו. לכן אמר מלת "לו" שאזלינן בתר המוכר והממכר, לא בתר הלוקח. ומובא בערכין (דף לא:). ומ"ש "תמימה" – שס"ה ימים וכולי כבר בארתי פלוגתתן (בסימן הקודם). ומובא בערכין (שם). ומבואר בראש השנה (דף ו) וביומא (דף סה) שלרבי הדין כן בכל השנים דאזלינן בהו בתר דידיה, הם שס"ה.