יובל היא: אמר זה ג' פעמים (פסוק זה ופסוק יא ופסוק יב). ודעת ר' יהודה שעיקר שם "יובל" מורה על החירות והוא כמ"ש המבארים שהתקיעה היה מורה ענינים נפרדים. לפעמים היה לעורר חרדה ולפעמים לעורר שמחה, כמו שכתוב "וביום שמחתכם..ותקעתם", "וכי תבואו מלחמה..והרעותם". ותקיעת היובל היה ענין מיוחד לעורר שמחה ולרמוז על החירות שכן במתן תורה אמר "במשוך היובל המה יעלו בהר" שזה היה סימן חירות לעלות בהר. וכן בכיבוש יריחו – "והיה במשוך בקרן היובל.." כי זה היה סימן החירות לעלות ולכבוש. ולכן סבירא ליה שמה שכתב "וקראתם דרור..יובל הִוא" בא לעיכוב, כי זה עיקר תקיעה הפרטית הנקראת "יובל" שמורה דרור. ומה שכתוב עוד שני פעמים "יובל הִוא" בא לרבות שדי אם יובל הוא ר"ל אם שלחו לחירות. ואחד מרבה אף על פי שלא תקעו ואחד מרבה אף על פי שלא השמיטו. ומה שאמרו בראש השנה (דף ט:) ר' יהודה מאי טעמא? דכתיב "וקראתם.." וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו רצונו לומר שמה שכתוב "יובל הוא" מוסב על "וקראתם דרור" לבד, לא על מה שכתוב "תעבירו שופר". ודעת ר' יוסי שעיקר שם "יובל" הלא מורה על התקיעה בקרן האיל, וכמ"ש (בראש השנה דף כו) כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא, ואם כן מ"ש "יובל הוא" מוסב על "תעבירו שופר" שזה עיקר שמו. ומה שכתוב שני פעמים "יובל הוא" בא לרבות אף על פי שלא שלחו, אף על פי שלא השמיטו. ומה שאמר מכל מקום אני אומר...שאפשר שלא בשילוח עבדים שמשכחת שאין עבד ביניהם. ומפני שזה רחוק שלא ימצא עבד אחד לכן אמר דבר אחר..., כן פירשו בגמ' שם. ומה שאמרו בגמ' שם דחכמים סבירא להו דשלשתן מעכבים וקסברי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו, והכתיב "יובל הוא" דאפילו בח"ל פירושו דסבירא להו דמה שכתוב בפסוק י' "יובל הוא" נדרש על "וקראתם דרור" שלפניו ועל "תעבירו שופר" שלפני פניו. ומ"ש בפסוק יא "יובל הוא" נדרש על "לא תזרעו" שלאחריו, ושלשתם מעכבים. ומה שכתוב בפסוק יב "כי יובל הוא" נדרש אפילו בח"ל, שמ"ש "וקראתם דרור בארץ" פירושו בזמן שהדרור נוהג בארץ נוהג גם בחוץ לארץ, וכמ"ש בקדושין (דף לז).