אז תרצה הארץ את שבתותיה וכולי: ביאור הכתוב שיען לא שמטו מצות שמיטה נתחייבו בשתים (א) מצד שהיא חובת קרקע וצריך שתשמט הארץ כל הזמן שלא שבתה (ב) מצד טעם השמיטה שהיא כטעם השַבָּת, להעיד על החידוש ועל שהארץ לה' היא. ומצד זה לא די במה שתשמט, רק צריך שתגלו מן הארץ. וזה מדה כנגד מדה על שהחזקתם בה כאילו שלכם היא – יבא בעל הארץ ויגרש אתכם מתוכה ובזה תדעו כי הוא האדון. וכמו שאמרו במדרש (ילקוט שמעוני ישעיהו א׳:כ״ד, סימן שצא) על "כי הנה האדון ה' צבאות עובר לפניכם בירדן" – כל מקום שנאמר "האדון ה' צבאות" עוקר דיורין ומכניס דיורין. וזה שכתב ש"אז תרצה הארץ את שבתתיה" על ידי שני דברים (א) על ידי 'כל ימי השמה' (ב) על ידי מה 'שאתם בארץ אויביכם'. ומפרש – (א) "כל ימי השמה תשבת", וזה לתקן חובת קרקע. (ב) "והרצת את שבתותיה", זה עונה על מה שכתב "ואתם בארץ אויביכם", על ידי זה תרצה חטא שחטאתם במה שהשמטה מורה עליו כי לה' הארץ. ועתה מודיע להם במה יתארך זמן השממה אמר "כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה", רצונו לומר, שיארך במדת הזמן שבטלתם השמיטה שהיא שבעים שנה, שבזמן הזה בטלו שמיטות ויובלות, וכמו שכתב "עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה" (דברי הימים ב לו, כא). וזה שאמר בספרא אני אמרתי לכם שתהיו זורעים שש וכולי – וזה חובת קרקע, (ב) בשביל שתדעו שהארץ שלי – וזה חטא ישראל. לכן עמדו וגלו נגד חטא ישראל והוא תשמט מאליו נגד חובת קרקע. וכמה יתארך? כל שמיטין שהיא חייבת לי.