(ה-ו) כי אמר איוב. התחיל לחזור דברי איוב וחלקם לשתי חלוקות.
• א) מה שהניח איוב שאחר שהוא צדיק ונלקה בלא משפט וא"א שה' יעשה עול. מוכרח שלא יצא דבר זה מאת ה' כלל וע"י משפטו. רק יצא ע"י מזלו הרע וחיוב המערכה. כי אין ה' משגיח על הפרטים. וז"ש שאיוב אמר, אחר שצדקתי, ובכ"ז אל הסיר משפטי, ויסרני בחנם. א"כ על משפטי אכזב. אכחיש ואכזב את הדובר שהיה זה במשפט. שזה דבר שא"א. כי הלא אנוש חצי בלי פשע וזה שלא במשפט. ומזה מבואר שלא יצא זה מאת האל השופט. שהוא לא יטה משפט. רק שהיה זה ע"י המערכה ושלא עפ"י משפט. כן אמר איוב: Elihu starts by reiterating the first argument Job had used to substantiate his assertion that individual governance does not emanate from God. Job could not believe that he deserved his suffering. It was unfair and such unfairness could not emanate from God. It must have another origin, one that is indifferent to good and evil.