אבי השביעני. נתן ד' טעמים. א] מצד מצות כבוד אב. ב] מצד השבועה, ועז"א אבי השביעני. ג] שהיה מצוה מחמת מיתה ומצוה לקיים דברי המת, ועז"א הנה אנכי מת. ד] שגם הוא היה לו טעם בזה שקבר זה כרה לו בחייו והיה זה אצלו לאות לזכור תמיד יום המיתה, כמו שספר על עם קדמון שהיו בתיהם אצל קבריהם לזכור יום מותם, ואחר שקבר זה הוכן בחייו והיה עינו ולבו שם כל הימים רוצה להקבר בו, כי עד הגל הזה על צדקתו, וז"ש בקברי אשר כריתי לי, ועת בל יחשדהו פרעה שישאר שם, עז"א רק עתה אעלה, והלא לא עליתי שם עד עתה בעוד אבי חי כי רק אעלה לקבר את אבי ואשובה: