1
בתוס' ד"ה כשהחמיץ וכו' לא דמי דהתם ליכא טעמא דחמרא אלא חזותא לבד ולא חיישינן בחזותא וכו' כצ"ל:
2
ד"ה וטעמא וחזותא וכו' ולמאן דלא גריס ברישא חסר קורטוב דהשתא לא קאי ר' יוחנן בן נורי אלא אסיפא כצ"ל:
3
בא"ד כלומר כי היכי דמודית לי ברישא וכו' אודי לי נמי בסיפא וכו'. ור"ל וכיון דקאמר כי היכי דמודית לי ברישא וכו' וברישא לא תלי מידי בטעמא כ"א בחזותא ולכך לא הזכיר בדבריו טעמא אלא מראה אע"ג דבסיפא תלי נמי בטעמא:
4
ד"ה התמד עד שלא החמיץ וכו' וא"ת לרב נחמן דחשיב ליה פירא וכו' כמאן לא כר' יהודה ולא כרבנן. פי' דהברייתא אתיא דלא כמאן דאי רבנן אפי' החמיץ לא חשיב פירא ומשיקו במים ואי ר' יהודה אע"ג דעדיין לא החמיץ כיון דסופו להחמיץ הוי פירא לרב נחמן ואין משיקו במים: