1
בגמ' א"ל אביי מי דמי התם מעיקרא מוכן לאדם וכו' הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם. ואע"ג דמוקצה מחמת איסור הוא דהא אסור למשחטיה בשבת השתא ס"ד דמוקצה מחמת איסור לא מיתסר ועיין בסמוך בסוף דף זה ע"ב בגמרא ובתוספות:
2
בתוס' ד"ה השוחט בשבת וכו' וי"ל דהתם בפרהסיא וכו'. ור"ל הא דאמרינן לעיל דמומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו איירי שמחלל בפרהסיא כדאיתא לעיל (חולין דף ה') בהדיא אבל ההיא דר"מ משמע דאינו מחלק אלא סתמא קאמר דמומר לדבר אחד הוה מומר לכל התורה:
3
ד"ה מחתכין את הדלועין וכו' ובהמה נמי איירי ביושב ומצפה וכו'. והא דקאמר גמרא אלמא כיון דלא איתקן מאתמול וכו' היינו משום דלא היה יושב ומצפה אלא שמא ישחטנה ויאכלנה ולא שיהא נבלה לכלבים: