תבשיל חי שלא בשל כלל או שבשל כל צרכו וכו'. זה מבואר פ"ק (שם י"ח) האי קדרה חייתא אי בשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסור ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי ע"כ. ופי' תבשיל חי או בשיל לגמרי מותר לשהותו.
וכתב רבינו דוקא מצטמק ורע לו. והכרח הוא לפי שטת ההלכות ורבינו שפסקו כמ״ד בפ' כירה (שבת ל"ז:) שאפילו לשהות אסור מצטמק ויפה לו אלא בגרוף או קטום בשיל ולא בשיל פי' שלא נתבשל כל צרכו אע״פ שמצטמק ורע לו אסור אא״כ גרף או קטם גזירה שמא יחתה להשלים בשולו ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי שנעשה הכל כחי שהסיח דעתו ממנו. זהו פירוש הסוגיא לדעת רבינו וההלכות ומוכרח הוא לפי שיטתם:
וכן תבשיל וכו'. כבר נתבאר זה ויש בכל מה שהזכרתי שטה אחרת לקצת הגאונים ז"ל והם פוסקים שכל שהגיע לשליש בשולו שהוא נקרא מאכל בן דרוסאי בגמרא לפי דעתם משהין אותו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה ואפילו מצטמק ויפה לו. וכן תבשיל חי שלא התחיל להתבשל כלל מותר אבל התחיל להתבשל ולא הגיע לשליש בשולו אסור ואם השליך לתוכו אבר חי מותר וכן הדין בתנור ואצ"ל בכופח. והדינים האלו שהזכרנו מגריפה וקטימה וחלוקי התנור והכירה והכופח על תבשיל חי כולם הם בחזרה בשבת בדוקא ועל הדרך שנזכרו בדברי רבינו בשהייה וגם האחרונים ז"ל נחלקו בזה. ודעת הרמב"ן ז"ל כדעת ההלכות ורבינו. והרשב"א ז"ל כדעת אחרים: