היו שתי עיירות זו סמוכה לזו וכו'. זהו מה שהזכרתי בראש פרק זה וחכ"א לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות ובגמרא אתמר רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו וחייא בר רב אמר אין נותנין אלא קרפף אחת לשתי עיירות בלבד ופסקו המפרשים כרב הונא והביאו לזה ראיה וה"ה אם היו ג' או ד' מקומות עומדין כשורה שנותנין בין כל שניהם השיעור הזה ונמצא אחד מהם מהלך מחוץ למקום הרחוק אלפים אמה וזה ברור ופשוט וכן כתבו ז"ל ומתבאר בדברי רבינו במה שיבא בסמוך:
היו שלשה כפרים שהן משולשין וכו'. משנה שם וכן ג' כפרים המשולשין אם יש בין שני החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עושה האמצעי שלשתן להיות כאחת ופירשוה רב הונא ור"ח בגמרא (דף נ"ז:) לא משולשין ממש אלא כל שאילו מכניס אמצעי ביניהן ואין בין זה לזה אלא מאה וארבעים ואחת ושליש ונראה כשהן משולשים א"ל אביי לרבא כמה יהא בין חיצון לאמצעי אלפים א"ל רבא לאביי כמה יהא בין חיצון לחיצון א"ל כמה יהא מאי נפקא לך מינה כל שאילו מכניס אמצעי ביניהן ואין בין זה לזה אלא קמ"א ושליש. א"ל ואפילו [ד'] אלפים אמה א"ל אין ופירש"י ז"ל כל שאילו מכניס אמצעי ביניהן ה"ק אם אויר שיש בין שנים החיצונים כדי להתמלאות באמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי לחיצונות מכאן ומכאן עד קמ"א לכאן וקמ"א לכאן דהיינו שני קרפפות לשתיהן רואין כאילו הוא נתון ביניהם והרי כולן אחת והיוצא מאחת מהן מודד מחומת חברותיה אבל אם רב האויר יותר על כן לא אמרו רואין א"ל אלפים הואיל ויכול לבא מזו לזו בלא עירוב אמרינן רואין עכ"ל. ויש אחרים שפירשו כן וזה מבואר בדברי רבינו. ויש פי' אחר לומר שאין נותנין בין שני החיצונים אלא השיעור האמצעי וקמ"א ושליש דדי אם נראה האמצעי כאלו הוא ביניהם אבל שנקל ונתן לו קרפף ואיהו קאי לברא לא ולזה הסכים הרשב"א ז"ל. וזה דעת הר"א בהשגות וכתב על רבינו א"א כמדומה לי שטעה בזה טעות גדול והאריך בזה ודע שאין בפי' ההוא צד הכרח מן הגמרא והרשב"א ז"ל כתב כן אלא שכתב דהכין מסתבר טפי ומחוורתא דשמעתא הכי. ואני אומר דברי רבינו ורש"י ז"ל עיקר שאם נקל לראות האמצעי כאילו הוא ביניהן ואפילו הוא ד' אלפים ועוד לא נקל בו לתת לו קרפף ומה נפשך אם רואין אותו כאילו הוא ביניהן אף קרפף יש לו ואם אין לו קרפף כיון שאינו ביניהן אף לא יהיה נחשב גופו כאילו הוא ביניהם וגם מן השמועה נראה לי כן אלא שאין רצוני להאריך. סוף דבר אין בדברי רבינו טעות לא קטן ולא גדול וצורת כפרים אלו (עיין בסוף הספר ציור ח). וכ"כ ז"ל והן מובן מלשון רבינו:
עיר שהוקפה וכו'. ברייתא פ' עושין פסין (עירובין דף כ"ו.) עיר חדשה מודדין לה מישיבתה ישנה מודדין לה מחומתה אי זו חדשה ואי זו ישנה חדשה שהוקפה ולבסוף ישבה ישנה שישבה ולבסוף הוקפה, ובאור זה לדעת רבינו שכיון שאין נותנין קרפף לעיר אחת אפי' תהיה החומה קרובה לבתים כיון שאין בחומה בית דירה אין מודדין אלא מישוב הבתים ולדעת האומרים שנותנין קרפף לעיר אחת כמ״ש בראש הפרק מודדין מישיבתה ומוסיפין עד שיעור קרפף ואם החומה קרובה או רחוקה הרי היא כאילו אינה ועיר שישבה ולבסוף הוקפה מודדין לה החומה ואין נותנין קרפף כדעת רבינו ולדעת אחרים נותנין הקרפף מחוץ לחומה, הארכתי בזה מפני דברים שראיתי לרשב״א ז״ל: