(יז-יח)
אין סומכין וכו'. משנה (דף נ"ח נ"ט) אין מודדין אלא מן המומ בגמרא למקום שריבה אין למקום שמיעט לא אימא אף למ בגמרא היינו קמייתא ותירצו ה"ק ריבה אחד ומיעט אחד שומעין לזה בגמרא. ופירש רבינו מן המומחה מן הבקי וכן פירש"י ז"ל וכן נרא פירוש אחר וזה עיקר, ואם כונת רבינו כשכתב היו לנו תחומי שבת מו הוא לפי שאין זה נופל על הלשון בשום פנים ומ"מ דברי רבינו בדין שאם מדד ורבה באחד מן התחומין שומעין לו ומוציאין את הקרן השני במכוין עכ"ל. וזהו פירוש למ"ש בגמרא אף למקום שריבה שאף במוע בעומקו של גיא להולך משפתו אל שפתו יותר מאלפים אמה. היה בו קדרו. ואלו דברים מתמיהין אצלי היאך אפשר שמתלקט עשרה מתוך של מאתים. ואולי דעתו שבתחלה מתלקט כך ואח"כ זקוף מאד ואין אי לא הוזכר דין ההתלקטות בגיא ולא דין האלפים בהר וכדברי רבינו. "א פירש ד' אמות דכל שיורד חוט המשקולת כנגדו בעומקו של גיא כותלי הגיא משתפעין והולכין עד קרקעיתו של גיא הרי זה כאילו כל כנגדו ע"כ וזהו פירוש נכון: חה ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר שומעין למקום שריבה ושאלו קום שריבה. עוד שם ריבה לאחד ומיעט לאחד שומעין למרבה. והקשו שריבה. אמר אביי ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונה. ע"כ ה מן הירושלמי דגרסינן התם הא ההדיוט שריבה אין שומעין לו. ויש חזקין וכו' היתה על פי מה שאמרו בגמ' אימא אף למקום שריבה תימה זה הם אמת וכן הסכימו כל המפרשים ז"ל. ועוד כתב הרשב"א ז"ל המועט כנגד המרובה לפי שמחזיקין את המועט במוטעה ואת המרובה ט הולכים כנגד המרובה: וכן אם באו שנים מומחין ומדדו התחום וכו'. כבר נזכר זה בסמוך ויש פירוש אחר במימרא דאביי וזה עיקר. וכתב רבינו לפיכך אם רבה זה האחרון יותר על הראשון אפי' בחמש מאות ושמונים אמה בקרוב שומעין והקשו על חשבון זה. ובהשגות כתוב אמר אברהם אני מוצא או ד' או ו' מאות ע"כ. והרשב"א ז"ל הקשה שלא היה לו לומר אלא ה' מאות וע"ב וכתב ושמא הרב ז"ל כל שהוא יתר משבעים אמה אע"פ שאינן ממלאין עד שמונים לא דק והודיע הענין באמרו שמונים בקרוב עכ"ל. ואני אפרש. דע שהחשבון שהזכירו ז"ל כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא אינו מדוקדק דיותר מעט הוי האלכסון וזה מבואר במופת בחכמת התשבורת. והכלל האמתי הוא שהאלכסון הוא גדר מרובע שתשבורתו כפל מהמרובע הראשון שהאלכסון יוצא ממנו כגון מרובע ה' על ה' שתשבורתו כ"ה אלכסונו גדר מרובע שתשבורתו נ' וא"כ בהכרח הוא יותר מז' לפי שתשבורת ז' על ז' אינם אלא מ"ט. ויש לזה מופת. ולפ"ז אם הראשון טעה במדת האלכסון ע"ד חשבון רבותינו ז"ל יהיה אמת כדברי הרשב"א ז"ל. אבל אין לנו לקחת החשבון ההוא אחר שאינו אמת אלא בשיעורים שהזכירו הם אבל בטעות שטעה זה הראשון היאך נחזיק זה השני בטועה והוא מכוין על האמת ואם הראשון לא טעה כך היה שיעור התחום כמו שזה אומר וזה דבר ברור. לפי החשבון האמתי יהיה חמש מאות ופ"ה ועוד וזהו שכתב הר"א ז"ל בהשגות אע"פ שלא דקדק לפי שתשבורת אלף וארבע מאות וט"ו הוא ב' חשבונות ועוד ותשבורת אלפים שהוא אלכסונן הוא כפלו שהוא ד' חשבונות. ולא נעלם זה מעיני רבינו אבל רצה להחמיר באותן ה'. ונ"ל ששבוש הספרים הוא וראוי להיות כחמש מאות ופ"ה אמות. ואם יש ספר שנסחתו כך הוא האמת לפי שאין דרך רבינו לכתוב בקרוב בחשבון שיוכל להוסיף או לגרוע ממנו ואפי' אמה אחת: