מנעל וסנדל וכו'. בזבחים פ' דם חטאת (זבחים דף צ"ד:) דרש רבא מותר לכבס את המנעל וחזר בו ואמר שכשוך מותר כבוס אסור והובא בהל' פ' תולין: ואין מגרדין לא מנעלים ולא סנדלים חדשים אבל סכין אותן ומקנחין את הישנים ע״כ בספרי רבינו. והם דברים מתמיהים שהרי שם פרק תולין (שבת קמ"א) ליכא מ״ד דישן מותר ולא חדש אדרבא אמרו מגרדין מנעל חדש אבל לא ישן וכ״ש דמסקנא התם כדתני ר' חייא אין מגרדין מנעל חדש ולא מנעל ישן ולא יסוך רגלו שמן והוא בתוך המנעל וכו'. ואם אין לרבינו נוסחא אחרת בדברים אלו איני יודע להלום דבריו. ובהשגות א״א גם בזה טעה ע״כ:
כר או כסת וכו'. משנה פרק נוטל (שבת דף קמ"ב:) היתה עליו פירוש על הכר לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה של עור נותנין עליה מים עד שתכלה ופירש״י ז״ל לשלשת שום דבר מאוס כגון רוק או רעי או צואה מקנחה בסמרטוט ולא יתן עליה מים דהתם כר של בגד הוא ובגד שרייתו במים זהו כבוסו. היתה הלשלשת זו על כר של עור דלאו בר כבוס הוא נותן עליה מים עד שתכלה ומיהו כבוס ממש לא עכ״ל. והביא ראיה דכבוס ממש אפילו בשל עור אסור מההיא דמנעל דזבחים דלעיל: