אין יוצאין בסנדל המסומר וכו'. שם (דף ס'.) לא יצא האיש בסנדל מסומר ובגמרא (דף ס':) מבואר דאפילו ביו"ט אסור. ועוד שם אמר שמואל לא שנו אלא לחזק אבל לנוי מותר. ושם נחלקו אמוראים כמה הם לנוי. וכן נאמרו שם צדדין אחרים להתיר כשחפהו כולו במסמרים כדי שלא תהא קרקע אוכלתו ודרך אחרת. ומבואר כל זה בהלכות. ורבינו לא הזכיר אלא מימרא דשמואל מפני שאין בינינו אלא מסומרים לחזק ואין רגילות באותה של נוי וגם בגמרא לא העלו פסק אי זה מהן הוא נקרא לנוי אלא א"ל איפה לרבה בר בר חנה אתון דתלמידי דר"י אתון עבידו כר"י אנן נעביד כר"ח ומתוך כך קצר רבינו:
ומותר לצאת וכו'. (שם נ"ט:) אמר רב ששת קמרא שרי איכא דאמרי דארוקתא ואמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת. ואיכא דאמרי דאניסכא מידי דהוה אאבנט של מלכים. ופירש"י קמרא אבנט חשוב. ארוקתא עושין אותה רצועה ומשובצת זהב ואבנים טובות קבועות בה. אניסכא כולו טס של זהב, עכ"ל. ובהלכות קמרא הוא חגור שבמתנים. ורבינו פירש אניסכא שחתיכות נסכא קבועות בו וכן עיקר. ומכאן הביא ראיה ר"ת ז"ל שאין גוזרין בתכשיטי האיש שמא יראם לפי שהאיש אינו מתפאר בתכשיטיו כמו שהאשה עושה שדעתה קלה וכן מפורש בירושלמי וזה דעת רבינו כמו שיתבאר בדין הטבעת שיש עליה חותם ועיקר.
ומ"ש רבינו והוא שלא יהיה רפוי וכו'. נלמד מהסוגיא שבראש הפרק. ורבינו כתב כלישנא בתרא דאניסכא שריא וכ"ש דארוקתא וכן מפורש בהלכות: