יוצא אדם וכו'. תוספתא הובאה רובה בהלכות פ' במה אשה יוצאין במוך:
ויוצא בקליפת וכו'. שם באותה תוספתא יוצאין בקליפת השום ובקליפת בצל שע"ג מכה ואם נפל לא יחזיר וא"צ לומר שלא יתן לכתחילה בשבת יוצאין באגד שע"ג המכה וקושרו ומתירו בשבת אספלנית שפרשה מן האגד מחזירה עם האגד יוצאין באספלנית ובמלוגמא וברטיה שע"ג המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צ"ל שלא יתן לכתחלה בשבת ע"כ. וכתוב בהלכות הא דקתני אם נפל לא יחזיר קא חזינן בגמרא דעירובין (דף ק"ב:) הלכה מחזירין את הרטיה ותמן ברירנא לה עכ"ל. ואף רבינו לא הזכיר בכאן אלא מה שהוא מענין הוצאה אבל החזרה והנתינה לכתחלה שהם אפילו ברה"י ומשום רפואה סמך על מ"ש בעניינים אלו פכ"א:
ובסלע שעל כו'. משנה שם (שבת ס"ה) יוצאים בסלע שע"ג הצינית. עוד שם (דף ס"ז) יוצאים בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי ר' יוסי ע"כ ונפסקה הלכה בגמרא כר"י שכל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי וכתב רבינו בפירוש המשנה צינית חולי הנקרא בערבי סלעא וחכמים קורין אותה בת ארעא לעובי חמרה וקושי עצמה וסלע כמו פשוט מפותח מכסף או נחשת או זולתו כי סגולת התועלת הוא בפתוח עכ"ל. עוד כתב חרגול מין חגב את החרגול למינהו וזה יועיל לחולשת עצם הירכים בסגולה, ושן של שועל חי יתלו אותו על מי שארך שנתו להקיצו ואם משועל מת יעשה להפך וכמו זה יאמרו בעלי הסגולות כי כשיוקח מסמר מעץ הצלוב ויתלו אותו על גרגרת מי שיש לו קדחת שלישית יועיל לו ע"כ. וכל זה ביאור למה שנזכר בגמרא: