יוצאה אשה בחוטין שבצוארה וכו'. שם גבי אמר רב הונא וכולן בראש הבנות שנינו. פי' חוטי צמר וחוטי פשתן כמפורש שם ואמרו למעוטי צואר דלא לפי שאין אשה חונקת את עצמה. וכתב רבינו ואם היו צבועין אסורין וכו', לפי שאמרו (שם ס"ה) אבוה דשמואל לא שבק להו לבנתיה דנפקן בחוטי משום דמיני צבעונין הוו ומפורש בגמרא ובהלכות דדוקא חוטין אבל חבקין שבצואר כגון קטלא וכיוצא בה חוצצין דאשה חונקת את עצמה כדי שתראה בעלת בשר וכן הזכיר רבינו פ"ב מהל' מקואות ולפיכך אין יוצאין בהו כדאיתא בגמרא ורבינו לא הזכיר בכאן איסור ההוצאה לפי שסמך על מ"ש ולא בקטלא שבצוארה. וגרסתו בגמרא כגרסת רש"י ז"ל:
ויוצאה אשה בכליל וכו'. מסקנא דגמרא (שם נ"ט:) כלילא שרי ואפי' דאניסכא וכדאיתא בהלכות. ופי' טס של זהב שמנחת על פדחתה וקושרתו מאוזן לאוזן:
ויוצאה בציץ ולחיים וכו'. ברייתא (שם נ"ז:) הזכרתיה למעלה בדין ולא בציץ כו'. ולא הזכיר רבינו בכאן בלחיים בזמן שהן תפורין זה בזה שמותר כפי שיטתו שהוא מפרש תפורין שבמשנה זה בזה מפני שהוא סומך על מ"ש למעלה ושם כתבתי דעת החולקים עליו: