חצר שארכה יתר וכו'. (שם י"ב:) אי ארכה יתר על רחבה ה"ל מבוי ומבוי בלחי וקורה סגיא וכמה אפילו משהו. ופירוש חצר זה יש לה ג' דפנות כמבוי סתום. וכתב הרשב"א אי זהו שנדון משום חצר כל שאין דרך כניסתו יתר על רחב תוכו. ויש מגדולי המורים שאמרו שאינה נדונית משום חצר אלא כל שהיא מרובעת ואין ארכה יתר על רחבה ואין רחבה יתר על ארכה, עכ"ל. והראשון נראה מדברי רבינו וכן עיקר שכל שרחבה יתר על ארכה יש לה דין חצר:
ומבוי שאין בתים וחצרות וכו'. נראה שרבינו ז״ל מפרש בתים וחצרות או חצרות ולפי דבריו ז״ל י״ל דשמואל דאמר בפ' הדר (עירובין ע"ד) אפילו בית אחד וחצר אחת או חצר קאמר ולא ק״ל כותיה. אבל צ״ע ממ״ש פ״ה מהל' עירובין ועוד שבפירוש מוכח בשבת (ק"ל קל"א) פ' ר״א דמילה שרב בתים וחצרות קא בעי כמו שנזכר שם בסוגיא שאכתוב פ״ה מהלכות עירובין. ולפיכך נ״ל שביאור לשונו שכתב כאן כך הוא כגון שלא היה בו אלא בית אחד אע״פ שיש בו כמה חצרות או שלא היה בו אלא חצר אחת אע״פ שיש בו כמה בתים ויהיה דעת רבינו שהבתים צריך שיהו פתוחין למבוי. אבל רש״י ז״ל פי' בתים וחצרות שני בתים לכל חצר ושתי חצרות לכל מבוי. ולזה הסכים הרשב״א ז״ל. עוד כתב כל פתח ופתח מאלו צריך שיהא ברחבו ד' טפחים או יותר וכן מוכיח פ״ק בסוגיא במשך מבוי גבי פלוגתא דאביי ורב יוסף. עוד כתב צריך שיהיו דיורין אוכלין בכל בית ובית מהם שמקום הפת גורם ולא מקום לינה היה הבית האחד לאב והבית השני לבן אע״פ שהבן מקבל פרס משלחן אביו ואוכל בביתו של עצמו הרי הן נדונין כשנים וכן הרב ותלמיד המקבל פרס משלחן רבו ע״כ דבריו. הוציאם מסוגיא דפ' הדר (עירובין ע"ב ע"ג) כפי דעתו ז״ל:
וכן מבוי וכו'. מבואר פרק קמא כאביי כדאיתא לעיל: