המסתת את האבן וכו'. כבר הזכרתי זה למעלה:
הלוקט יבולת וכו'. כלל גדול (ע"ה:) אמר ר"י האי מאן דשקיל אקופי מגלימיה חייב משום מכה בפטיש וה"מ דקפיד עליהו ע"כ:
המנער טלית חדשה וכו'. פרק חבית (שבת קמ"ז) אמר ר״ה המנער טליתו בשבת חייב ולא אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה ולא אמרן אלא באוכמי אבל בחיורי וסומקי לית לן בה והוא דקפיד עלייהו. עולא איקלע לפומבדיתא חזא רבנן דקא נפצי גלימייהו אמר להו קא מחללי רבנן שבתא אמר להו רב יהודה נפוצו ליה באפיה אנן לא קפדינן ולא מידי ע״כ. ונ״ל לפרש לדברי רבינו מ״ש שם אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף אמר ליה הב לי כומתאי חזא דאיכא טלא עליה הוה קא מחסם למיתבה ניהליה אמר ליה נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי. שהענין היה בחשש אביי מפני הטל שהוא מצהיב ע״ג הבגד השחור לבן. ובחידושי הרשב״א ז״ל פירש״י ז״ל משום האבק ומשום מלבן. ובתוספות הקשו שלא מצינו ליבון בכיוצא בזה. אבל ר״ח ז״ל פירש מנער מן הטל כההיא דרב יוסף דבסמוך ומשום מכבס ולמאן דקפיד הוי פסיק רישיה ולמאן דלא קפיד ליכא אלא דבר שאין מתכוין שאינו כבוס גמור עכ״ל. ולכל הפירושים חוץ מפירוש רבינו קשה סומקי אמאי לית לן בה. ובהשגות מפרשים כפר״ח ז״ל ודברי רבינו עיקר: