כל העושה מלאכה בשבת אע״פ שלא צריך וכו'. דין זה מחלוקת ר' יהודה ור״ש בהרבה מקומות. ועיקרו פ' המצניע (שבת צ"ג ב') במשנה וסתם המשנה שם כר' יהודה דמחייב. ובהשגות א״א ר״ח ז״ל פסק כר״ש וכו' פטור עליה ע״כ. ומדברי ההלכות שכתבו פרק כירה נראה שפוסקים כר' יהודה וכשמואל דס״ל הכין. ויש לי סעד לסברא זו מפני שידוע דמאן דמחייב דבר שאין מתכוין כ״ש שיחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה. ומאן דפטר דבר שאינו מתכוין אינו הכרח שיפטור מלאכה שאינה צריכה לגופה כדאיתא פרק כירה (שבת מ"א:) ושתיהן מחלוקת ר״י ור״ש ונחלקו רב ושמואל בפסק ההלכה ורב סבר כר״י לחייב ואפילו באין מתכוין ושמואל כר״ש בדבר שאינו מתכוין אבל לא בשאינו צריך לגופה ואיך נקל אנחנו משניהם ומ״מ דעת אחרונים ז״ל כך הוא כר״ש עד שהרמב״ן ז״ל דחק לומר שאף כונת ההלכות היתה לפסוק כר״ש וזה דעת הרשב״א ז״ל והאריכו בזה. ופירשו מה שאמרו פרק אחרון (שבת דף קנ"ז) בכל השבת כלה הלכה כר״ש לבר ממוקצה וכו' שהוא כולל אפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה ולא דיני מוקצה בלבד:
כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך וכו'. פסק כסתם משנה דפרק במה מדליקין (שבת כ"ט:) וכר' יהודה ודלא כר' יוסי דס"ל התם כר' שמעון. וכבר כתבתי שדעת האחרונים לפסוק כר' שמעון ומיהו לדברי הכל איסורא איכא:
וכן המעביר קוץ ד״א ברשות וכו'. זה נלמד ממימרא דרבינא דפ' כירה (שבת מ"ג) ושם נראה דרבינא ס״ל כר״י במלאכה שאינה צריכה לגופה והוא מסקנא דגמ' שם:
או המכבה את הגחלת וכו'. פי' של עץ ומימרא דשמואל הוא שם וכר' יהודה ולדברי הפוסקים כר"ש במקום שיש נזק לרבים כגון זה מותר לכתחלה וכ"כ הרמב"ן ז"ל: