יום טוב וכו'. זה פשוט ומבואר בכ"מ:
וכל המחלל וכו'. פרק מקום שנהגו רב נתן בר אסיא אתא מבי רב לפומבדיתא ביו"ט שני דעצרת שמתיה רב יוסף וכו' איכא דאמרי נגדיה א"ל אביי ונשמתיה מר דרב ושמואל דאמרי תרוייהו מנדין על שני ימים טובים של גליות ותירץ ה"מ אינש דעלמא אבל צורבא מרבנן דטבא ליה עבדי ליה דבמערבא מימנו אנגדא ולא מימנו אשמתא. ופסק רבינו כלשון אחרון וכן בהלכות, ועוד מבואר ענין מכת מרדות והנדוי פ"ז מהלכות ת"ת:
וכשם שהראשון. דין ההספד מפורש במס' מ"ק פ' משקין (דף ח'.) וחלוק דיני המת פ"ק דביצה (דף ו':) אמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאישתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה ורב אשי אמר אפילו לא אישתהי מ"ט יו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן אפילו למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא פירוש וכ"ש לחפור לו קבר. ורבו הסברות לחלק בדינין אלו והמחוור הוא כדעת רבינו שביו"ט ראשון אין ישראל מתעסקין בו כלל אפילו לטלטלו אלא מה שמותר בו בשבת ועממין מתעסקין בו אפילו לא נשתהא וביו"ט שני אפילו לא נשתהא ויש שם עממין ישראל מתעסקין בו לכל עניניו כאילו הוא חול ממש, וכן העלה הרמב"ן ז"ל. וכתבו מקצת הגאונים ז"ל ומותר ללוות את המת ביו"ט ראשון בתוך התחום ומינה ביו"ט שני אפילו חוץ לתחום. אם מותר להם לחזור למקומן כל שיש שם פחות מד' אלפים שהוא הבלעת תחומין הנזכר פ' כ"ז ליוצא ברשות צ"ע ונראה להקל: