בהמה שחציה וכו'. מימרא דרב חסדא שם (דף כ"א) קרוב ללשון רבינו:
אבל עיסה חציו של וכו'. באותה מימרא שם הדין והטעם קרוב לשונה ללשון רבינו:
בני החיל וכו' שנתנו קמח וכו'. שם בעו מיניה מרב הני בני באגא דשדו עלייהו קמחא דבני חילא מהו לאפותה ביו"ט אמר להו חזינן אי כי יהבי ריפתא לינוקא לא קפדי כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי ואי לא אסיר ופסק רבינו כן. אבל בהלכות כתוב וליתא להא דרב אלא בין כך ובין כך אסור דאמר ריב"ל מזמנין את הכותי בשבת ואין מזמנין את הכותי ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו. ודעת הרבה מפרשים כדברי ההלכות והביאם לזה מה שהאריכו שם בסוגיא על הא דרב והביאו ברייתא דפלוגתא דתנאי בדין הכלבים ונשאו ונתנו אליבא דמאן דאמר לכם ולא לכלבים ואמרו אחר כך ופליגא דריב"ל וכו' ופירשו דעל הא דרב קאי וכן פירש"י ז"ל ועל כן הקשו על דברי רבינו שפסק כרב וכריב"ל ובגמ' מפרש דפליגי ויש מי שהעמיד דברי רבינו באמרו שלא היה בגירסת ספרי רבינו ופליגא. ואני מקיים הגירסא ומקיים דבריו וכי אמרו ופליגא לאו אהא דרב קאי דלא דמיין להדדי דההיא דרב אם לא היו אופין כל הפת להם לא היו יכולין לאפות ממנו פת אחת ולתתו לתינוק אבל בזמון הכותי לא יגרע חלק הישראל אם לא יזמנהו שהרי משל ישראל הוא נותן לו ופת התינוק הוא מבני החיל וכי אמרו ופליגא נ"ל דאמאי דסליק מיניה קאי דא"ל אביי לרב יוסף למאן דאמר לכם ולא לכלבים הני סופלי לחיותא היכי שדינן להו ביו"ט א"ל חזיין להסקה א"ל תינח ביו"ט בשבת מאי איכא למימר א"ל מטלטלין להו אגב ריפתא ולזה אמרו שהשואת הטלטול בשבת למלאכה דיו"ט דכיון שאינן עושין מלאכה בשביל בהמה ביו"ט אין מטלטלין בעבורה בשבת אלא על ידי פת דלא כריב"ל שהוא התיר טלטול לצורך כותי בשבת אע"פ שמלאכה אסורה מחמתו ביו"ט. וזה נ"ל נכון לדעת רבינו ודינו קיים ויש לו בזה הודאת בעל הריב שכך כתבו בהשגות א"א יפה אמר אע"פ שלא הסכים לדעת הרב ז"ל:
עיסת הכלבים וכו'. משנה פ"ק דחלה הובאה שם והקשו אמאי והא אפשר למפלגה בלישה וחלק הכלבים יאסר ותירצו שאני כלבים הואיל ואפשר לפייסן בנבלה וקי"ל כמאן דאמר הואיל. וכתבו בעטור והרשב"א ז"ל דלדידן דאית לן הואיל אפילו אין לו נבלה עכשיו מותר הואיל ואפשר שתזדמן לו ולזה סתם רבינו: