ישראל שהרהין את חמצו וכו'. משנה פרק כל שעה (פסחים דף ל':) עכו״ם שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה ובגמרא (דף ל"א:) העמיד רבא כגון שהרהינו אצלו ואמר לו קנה מעכשיו וכן מבואר בהלכות והטעם שאנו צריכין מעכשיו לפי שעכו״ם מישראל אינו קונה משכון כדאיתא בגמ' ולפיכך אע״פ שהרהינו אצלו אי לא אמר מעכשיו לא קנה. וסובר רבינו דבעינן טפי שיהיה הגעת הזמן קודם הפסח הא לאו הכי אע״פ שכשעבר פסח ולא פדאו ישראל איגלי מילתא דלמפרע של עכו״ם היה כיון שבפסח היה ביד ישראל לפדותו אמרינן הואיל ואי בעי לפדותו הרי הוא שלו השתא נמי אסור וזהו דעת רבינו אפרים ז״ל והזקיקום לזה דברי התוספתא שאמרה עכו״ם שהלוה את ישראל על חמצו ואמר לו אם לא באתי מכאן עד קודם הפסח הרי הוא מכור לך וכו' אלמא דבעי הגעת זמן קודם הפסח. ובהשגות. א״א לא נהיר ולא צהיר ולא בהיר וכו'. דעת הר״א ז״ל שיש אסמכתא במשכון כמו שכתב פ' י״א מהל' מכירה אלא שבעכו״ם קונה ואין בו דין אסמכתא ודעת רבינו בהפך שאין דין אסמכתא במשכון כמו שנתבאר שם אבל עכו״ם מישראל אינו קונה וכן הוא בגמרא דלכולי עלמא קלישא קנית עכו״ם מישראל ואם כדברי הר״א ז״ל דכל שהגיע זמן קודם הפסח אפילו בלא מעכשיו קנה עכו״ם למה טרח בגמ' לאוקומי למתני' בדאמר ליה מעכשיו לוקמיה שהגיע זמן קודם הפסח. ויש לדחות בזה דמשום דמתניתין סתמא מיתניא העמידוה במעכשיו. ואני סובר שרבינו והרב ר' אפרים סוברים דמתני' דוקא דקודם הפסח הגיע זמן מדקתני אחר הפסח מותר בהנאה ומשמע דמיד אחר הפסח מותר. וא״א לומר בשקבע אחר הפסח דאכתי עד הגעת זמן ודאי לדברי הכל אינו מותר והיה לו לומר הגיע זמן ולא פדה מותר. וכן אין לפרש שקבע לו זמן בתוך הפסח דודאי ישראל לא קבע זמן לפדות חמצו בתוך הפסח שיחוייב לבערו אלא ודאי בקודם הפסח הוא והן הן דברי התוספתא. ומ״מ דעת רוב האחרונים ז״ל כדברי הר״א ז״ל בחלוק הראשון דכל שאמר לו מעכשיו אפילו הגיע זמן אחר הפסח מותר וכן נראה מן ההלכות שהכל תלוי במעכשיו וכן נראה מדברי הרב אבן גיאת ז״ל וזה עיקר וכ״כ בעל העטור ורבינו לא כתב סוף המשנה ישראל שהלוה את העכו״ם על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה והטעם לפי שנראה שהוא פוסק כסתם מתני' דישראל מעכו״ם קונה משכון וכר״מ דאמר הכין בגמרא וכדין ישראל מישראל הלכך חייב באחריותו וכבר נתבאר שחמצו של עכו״ם ברשות ישראל וחייב ישראל באחריותו שחייב לבערו כנ״ל: