כי ציד בפיו. זה ידוע שגם בעשו היו כמה ניצוצות קדושות שיצאו מהם אח"כ ר"מ ור"ע ושמעיה ואבטליון ושאר גרים. אך עשו היה כובש כל ניצוצות קדושות בפיו וירא להורידם לגופו פן תכפנו ותשיבנו לטובה וזהו כי ציד בפיו ר"ל כיון שהיו בו בשביה ממש היו רק בפיו לא בפנימיות הגוף ובשביל זה היה יצחק טעה בו כי בשעה שהיה מדבר עמו היה מדבר בניצוצת הקדושות שהיה בפיו וזהו ג"כ פי' יחרוך דמיה צידו. אל הוא המשכה מאלופי של עולם לג' קוים ואל בפתח הוא נמשך מהם בחכמה והחכמה מאין תמצא לכן אל פי' לא ודו"ק.
כשאדם מקשר א"ע בהש"י אזי כל העולמות שלמטה ממנה מתקשרים בבורא ית' למשל לאדם שיש לו כח ע"י אכילה ומלבושים נמצא כללים בו דצח"מ של העולמות וכולם מתקשרים בהש"י ע"י ועיקר שיקשר א"ע בהש"י ואם אינו מאמין באמונה שלימה שפועל בדיבורו ובהתקשרות בהשי"ת באמת אינו פועל למעלה כלל וז"ש ויגע בכף ירכו פי' שלוקח ממנו האמונה וכלל גדול הוא האמונה שיש כמה בני אדם שיש להם אהבה ויראה ואין פועלים למעלה כלום מחמת חסרון האמונה שלימה.
אסור להגות את השם באותיותיו לפי שהאויר אינו ראוי שיתלבשו בו אותיות קדושים אלו אלא במקדש האויר שם מהשכינה כמ"ש וה' בהיכל קדשו ומטעם זה אסור להרהר בד"ת במקום הטינופת אם לא לאפרושי מאסורא בסוד ומלכותו בכל משלה שמזכיר שם ד"ת בין הקליפות כדי להכניעם: