וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו'. נודע שמצרים היה הגאולה ע"י התגלות אלהותו בכבודו ובעצמו ית' ע"כ הי' מופת גדול על חידוש העולם שהוא ית' המחיה ונותן חיות דהיינו התורה ע"כ היה מוכרח להיות ע"י אלהותו ית' בעצמו והנה כל הנ"ל היה שביל שיודע שיש אלהים בארץ כי קודם שיצאו ישראל ממצרים שכחו ולא ידעו מהבורא כלל ע"כ הראה הקב"ה המופתים במצרים בכבודו ובעצמו ושינה המערכות לידע ולהודיע שהוא היוצר כו' ואין זולתו וזהו באמת פנימיות וחיות העולמות שבשביל זה נברא העולם וז"ש בי"מ וידעתם כי אני ה' דהיינו שנתעלה בחי' הדעת והיה כל עבודתו הנ"ל צורך גדול לעולם אך היה לזה כמה מניעות א' כי זה לעומת זה עשה אלהים שכמו שבעת הזאת היה צורך להתגלות אלהותו ית' להודיע שיש אלהים שכמו שבעת הזאת היה צורך להתגלות אלהותו ית' להודיע שיש אלהים בארץ ויתעלה בחי' הדעת כן היה הקליפה מתנגדת לזה מאוד והיה נתלבשה בפרעה ע"כ כתיב ויקוצו מפני בני ישראל שלא רצה להזדקק להם כלל והיו משלחים אותם בשמחה רבה כדי שלא יתגלה אלהותו ית' בארץ אך הקב"ה הכביד את לב פרעה למען שיתי אותותי כו' ולמען ספר שמי כו' והמניעה הב' ידוע העולם עומד על עמוד א' וצדיק שמו ר"ל שאלולי הצדיק לא היה העולם יכול לסבול אלהותו ית' אור צח ומצוחצח אך בשביל הצדיק הקב"ה מצמצם א"ע כ"י שיוכלו העולמות לסובלו על דרך משל אב עם בנו הקטן כנ"ל אבל כשהבן גדול אז ג"כ הוא עוסק עמו בגדלות וגדלות הבורא אין מי שיסבלנו ע"כ אין הקב"ה שורה אלא במי שמקטין א"ע ע"כ נק' הצדיק כל לשון כלי כמו אלפי בת יכיל לשון סבלות שהוא סובל אלהותו בתכו. ולבא אל מדות הקטנות נודע שצרך שיהיה קשור תמיד לחכמה דהיינו לכח הפועל ויחשוב אילולי כח הפועל מה הוא אפס גמור וידע זה תמיד דהיינו שיהי' תמיד בבחי' הדעת דהיינו בחי' הדעת שעיקר הבריאה לא היה רק בשביל זה דהיינו שימשך כל עצמו רק לכח הפועל ומזה הקב"ה מקבל שעשועים כמו האב שלא ראה את בנו ימים רבים דהיינו שימשך א"ע לאין וכל אדם צריך להבין זה וא"כ יהיה תמיד בבחי' אי"ן והנה משרע"ה היה בחי' הדעת הזה תמיד עד שנמשך הרבה להם חלקות מן העה"ז לגמרי וזהו שארז"ל משה פרוש מאשה היה ע"כ כתיב והאיש משה עניו מאוד ונחנו מ"ה וא"כ היה מן הנמנע לכאורה שיהא ע"י הגאולה כיון שלא היה לו התקשרות בעה"ז כלל אך רצון הבורא ית' היה כך בשביל שיתגלה אלהותו ית' בכבודו ובעצמו שהוא באמת משנה הטבע ומשדד המערכת ואין העולם מתנהג עפ"י הטבע כמאמר האפיקורסי' ח"ו רק הכל ברצונו ויכולתו ע"כ היה זה ע"י משה ואהרן דוקא לפי שהם הכירו וידעו זה מקודם כי על שניהם נאמר ונחנו מה ושניהם דוקא שהם כהן ולוי כנודע במ"א אך הם היו מוכרחים בזה ע"פ הדיבור כי היה בחי' הסתלקות מהעה"ז כנ"ל וכנגד ב' מניעות הנ"ל אמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום לשון התקשרות וצוותא וזה היה בע"כ כנ"ל וכנגד מניעה הא' אמר ואל פרעה וכו' ר"ל שע"כ קשרם אל בני ישראל וכולם קשר אל פרעה שלא ירצה לשלוח אותם ולמה פירש ואמר להוציא וכו' שהוא ית' בעצמו ויוציאם לשיתגלה אלהותו יתברך וע"כ הוצרך להתקשרות הנ"ל כנ"ל ודו"ק היטב: