משכני אחריך נרוצה. משל אב כשרואה את בנו משתעשע עם ילדים קטנים בקטנות והולך האב ומראה א"ע לפי בנו וכשהבן רואה את אביו מניח שעשוע הקטנות ורץ אחר אביו וקורא אותו אבי וכיון שהאב רואה שהבן רץ אחריו אז הולך בכיון לדרכו ואז הבן מרבה בקול לקרא אבי אבי ורץ מהר אחריו עד שמגיעו. והנה מתחלה כשהראה האב א"ע לפני הבן היה בשביל שיראה הבן ויניח שעשוע מעשה קטנות וירוץ אחריו ויגיע לו מזה תענוג שבנו חכם ואין ספון וחשוב בעיניו כלום נגד אהבת אביו וכשרואה את הבן שהניח כל מעשה קטנות ורץ אחריו אז מסתיר פניו והולך לדרכו בשביל שירבה התינוק למאוס במעשה קטנות וירבה חשק לאהבת אביו ואז יתרבה התענוג אצל אביו וימשיך מזה מתענוג רחמנות גדול וגם תענוג לתינוק ג"כ נמצא שהתענוג הגדול שהיה לאביו אח"כ שנמשך מזה ג"כ תענוג להבן לא היה יכול להיות כ"א ע"י צמצום שמצמצם האב את אהבתו והלך לדרכו ואז גם הבן צמצם ג"כ כלל מעשה קטנות נגד מעשה אהבת אביו ומזה נעשה תענוג גדול. כנ"ל נמצא כמעשה הא כן מעשה הבן הכל ע"י צמצם והנה כל מציאות שבעולם בודאי היה במחשבה קדומה והנה מציאות זה היה בענין זה כי מתחלה עלה במחשבה אנא אמלוך ואח"כ כששיער שעורין שאין מלך בלא עם צמצם את כבודו יתברך כדי שיוכלו העולמות לסובלו נמצא מחשבה ראשונה היא אנא אמלוך היה בשביל גדלות ותענוג גדול וזה לא היה יכול להיות כ"א ע"י צמצם ואח"כ היום נתגדל שמו ית' עי"ז שאנו מצמצמין א"ע ממעשי הקטנות שכשאנו מדבקים את עצמנו למעשה התחתונים ובתענוגי הזמן אזי כולנו כאין נגדו ית' וכשאנו מואסין בכל תענוגי הזמן נגד אהבת הש"י אזי אנו מחכים [אליו] וגורמים לו תענוג כביכול להשי"ת וזהו משכני אחריך נרוצה דהיינו שיראה עצמותו יתברך לנו ואח"כ אחריך נרוצה דהיינו כמו שהיה במחשבה קדומה ודו"ק: