ונחזור לענין כי משלי התורה אינן כשאר משלים שעיקר חיותו והויותו הוא רק בשביל השכל ודבר חכמה שבו שזולתו לא היה יכול להתינוק להבינו אבל כשכבר השיג התינוק בעצמו אזי האותיות של המשל אך למותר וא"צ להם כלל, והנה המשל הוא לעצמו סכלות וחשך אך בשביל דבר חכמה שבו דברו אותו וזהו ויתרון חכמה כו' פי' יתרון חכמה נראה מן השכלות שהוא מדברי המשל הנ"ל כיתרון האור מן הדברים החשוכים וע"כ נקרא חכמה תתאה לפי שהיא מתפשטת בדברים תחתונים וע"כ כתיב בשלמה ויחכם מכל האדם וכו' דהיינו שליקט אותן חכמות שבדברים תחתונים והעלה מזה עבודת הבורא ית' ובזה העלה אותן החכמות שהיה בהן ודו"ק. והנה כבר נודע שכל דבר צ"ל דבר שלם כי לא תוכל לחלק אותן לחלקים כיון שהכל א' הוא א"ס ב"ה כי ע"כ גם הח"ת הנ"ל בודאי יש בה שלימות ודו"ק בזה הטיב מאוד כי זהו ענין הפרצופין וזהו משל לאמבטי מלאה מים שלא היה נראה בהם הצורות כיון שעירו המים מתוכה אז נראו הצורות שבה שהם הפרצופין וזהו ויכלו לשון כלי ודו"ק הטיב [ונראה שכוונתו שקודם התיקון לא נראה הפרצופים ודו"ק]: