מה טובו אוהליך יעקב. אוהל נקרא דירת ארעי משכן נקרא דירת קבע דהנה ידוע כח הפעל שבנפעל רצה לומר שהם ב' בחי' כח הפעל וכח הנפעל [אע"פ שהוא אחדות פשוט ע"ד איהו ממלא כל עלמין ר"ל כח הפעל שבנפעל וסובב כל עלמין ר"ל הפעל בעצמו ובדרך כללות נק' ג"כ חומר וצורה כי הנה כחומר ביד היוצר כן גם כאן והא' נק' ישראל לשון שררות כי הוא אותיות לי ראש והב' נק' יעקב י' עקב ואמר ז"ל אין לך עשב שאין לו מזל וכו' וכן לכל דבר שבהתגלות יש שורש למעלה והנה לכח הפעל ונפעל שבהתגלות יש ע"כ שורש למעלה והוא ענין נקודא בהיכלי ונ"ל דשמעתי שכח הפעל שבהתגלות נק' יעקב ושרשו למעלה נק' ישראל וצ"ע]. והנה כל שעשועים וחשקם ושלימותם הוא כשבאים אל שורשם כמו שאנו רואים שחשק ושעשועי התינוק הוא כשבא אל אמו כי הם חשק ושעשועי כח הפעל לבא אל שורשו וזהו תכלית שלימותו ומכ"ש שאם הנפעל היה לו עלייה לשרשו אזי היה שלימותו יותר גדול וזה לא יפלא שיבא הנפעל ויהי' לו עליי' לשורש שהרי גם בגשמי' מצינו כן שהחטה כשזורעין אותה יצמח ממנה כמה חיטים וקודם שזרעו (חסר כאן).
ראשו כתם פז. אי' ג' כתרים הן כתר תורה וכהונה ומלכות ר"ת כת"ם אי' בס"ה תלת עלמין אי' ליה אע"פ שהן ד' אעפ"כ בא"ב אין שם רק יחידות עשירות ומאות הגם שיש עוד מספרים שהם אלפים רבבות ע"ז רמז בס"י ואם רץ לבך שוב לא' פי' דכתיב ואאלפך חכמה (איוב לג,לג) ואי' הלב מבין וזהו אם רץ לב"ך היינו בינה להשיג יותר טוב שוב לאחד דהיינו אלף דהיינו אם תשיג יותר יהיה זה כבר במספר אלפים היינו חכמה ושם הוא אחדות והיינו א' (פי' הדברים כי עולם האצילות נק' חכמה בכללות ועולם הבריאה בינה כ' והנה יע"מ הם כנגד עי"ב וזהו אם רץ לבך שהוא בינה בריאה להשיג יותר שהוא חכמה והוא אצילות שוב לאלף ששם בחי' אלפים ואחדות) והנה כשעלה במחשבה לברוא העולמות לא היו יכולים לסבול האור א"ס ב"ה והוכרח להיות צמצום ולפ"ז כל שהוא יותר רחוק מהשורש הבהירות בו יותר בצמצום וכל מה שהוא קרוב להשורש הבהירות בו יותר לפי שהיה יכול לסבול האור יותר וכיוצא בזה במספרים יעמ"א ע"כ מה שבעולם התחתון הוא א' בהעליון ממנו הוא עשר כי יש בו יותר בהירות וכן במאות וכו' ונודע שכל מה שיש בעולם יש לו שורש בהעליון ממנו כמותו להמשיך לו שפע וחיות והוא הפעל שלו כמ"ש אין לך עשב כו' ונודע שהפעל ונפעל הם אחדות פשוט ואינם נפרדים ואילולי כח הפעל שבנפעל היה אפס ואופס וא"כ לפ"ז היו"ד שהוא בעשירות הוא הפעל של הא' ביחידות וכח היו"ד בא' כי כח הפעל בנפעל והנה הפ' והח' ג"כ כך אי' בס"י המליך אות פ' בממשלה שהוא עלמא דחירות ולפי הנ"ל הח' ג"כ אותה מדריגה אך למעלה בעשירות הוא פ' וכשנמשך ממנה לעולם התחתון בחי' זו נק' ח' ע"כ תמונתה ו"ז בן ובת שהם כלולים בה בבחי' ו"ז ולכן תבונה אותיות בן ובת דהיינו עולמות התחתונים שיונקין ממנה ורומזי' בה בבחי' זו והנה הצמצום הזה שנעשה מפ' ח' להשפיע למטה זה נעשה בשביל שעשועים למשל האב שאוהב את בנו הקטן והוא מצמצם שכלו הרחב ומדבר עם בנו בשביל קטנות ע"ד ועשית שנים כרובים וסיבות הצמצום היא השעשועים והתענוג שמקבל ממנו בדבורו עם בנו והנה ארז"ל המסתכל בד' דברים ראוי לו כו' פירוש הגם שכל הד' דברים אלו מרומזי' בתורה כי היא תמימה ושלימה ואורייתא וקב"ה כולא חד כמו שבו ית' אין חלקים והוא אחדות פשוט א"ס ב"ה כך התורה אין בה חלקים אלא כלולה מהכל אך הד' דברים הנ"ל מכוסים בה בהעלם גדול ולא ניתנו לדיבור כנ"ל ונודע שכל המצוה מתרי"ג מצות כלולה מכולם אע"פ שאין אנו רואין במצוה הא' כל השאר אך הענין שבאמת שהתורה לא שייך בה חלקים כי כל חלק ממנה כלול מהכל כנ"ל אך הכללות הוא בהעלם גדול ונודע מ"ש קיים אאע"ה את התורה קודם שנתנה הענין הוא נודע באורייתא ברא הקב"ה עלמא וכמו שקודם בריאת עולמות היה הוא לבדו ית' אור א"ס ב"ה ולא היו יכולים העולמות להתהוות כי לא היו יכולים לסבול האור א"ס ב"ה והוכרח להיות כ"י הצמצום מפאת המקבלים ובצמצם הראשון עדיין לא היו יכולים העולמות התחתונים לקבל מפני הבהירות הגדול עד שהוכרח להיות דרך כלל ד' צמצומים שהם ד' עולמות אבי"ע הידועים עד שבא לכלל עוה"ז וכל הנ"ל נעשה ע"י התורה הנ"ל שבה נברא הכל ע"כ גם בה כתוב אז ראה ויספרה כו' ויאמר לאדם דהיינו שקודם שבא לכלל דיבור היה בה ד' צמצומים כי בצמצום הראשון היה הבהירות והשכל עדיין גדול ולא היה הדיבור יכול לסובלו לכן הוצרכה לכולם ונודע בהבראם באברהם דהיינו שכל הנ"ל נעשה מאהבה שהיא גרמה לכל הצמצומים כי אהבה דוחקת כו' וע"כ אברהם שנא' עליו אברהם אוהבי זכה באהבתו לצמצום גדול [כי כמים פנים א"פ וכו'] עד שהשיג עצם אלהות שהי' נשכח בדורות שלפניו ואורייתא והקב"ה כולא חד והשיג גם התורה קודם שנתנה דהיינו קודם שנכנסה לדיבור אבל אנו בעולם שנברא ע"י צמצום כנ"ל ניתנה לנו ג"כ ע"י צימצום הגם שתורת ה' תמימה וכלולה אפי' מאורות הנעלמים הנ"ל אבל היא מכוסה בה מאוד מצומצם ונעל' ודו"ק היטב ונחזור לד' צמצומים הנ"ל אז ראה שהיא בחי' חכמה והחכמה נק' עיני העדה והיא נק' ראשית חכמה יראת ה' יראה אותיות ראי ע"כ כתיב במשה וירא ראשית לו הגם שמשה זכה לבינה לבד אעפ"כ היא נק' אספקלריא דנהרא והראה לו ממנה בחי' ראשית ואח"כ ויספרה שהיא בינה עלמא דחירות מונה מספר ולע"ל כתיב אז תעבורנה הצאן ע"י מונה דהיינו הבינה שיצאו לחירות ואח"כ א"ל שהבינה קאי על ח' הנ"ל וגם חקרה מדת יעקב נק' חקר וגם הוא מחכמה נפק לפי שהוא מדת התחברות ואינו יכול להיות בלא חכמה המחברות דברים הנגדיים לפי שנק' אין וכתיב אין חקר וכן גם כן עין שחכמים נקרא' עיני העדה וכתיב עין יעקב ואח"כ ויאמר לאדם שהוא עולם הדיבור והנה הרב שלומד עם התלמיד ומסביר לו בכדי שיוכל לסבול ולהשיג שכל הרב הרחב מצמצם הרב את שכלו הרחב בדיבורים כאלו שיוכל התלמיד לסובלם (ואם התלמיד אינו מבין עדיין מוסיף לו הרב עוד איזה סברה וזהו הח' הנ"ל שהוא מצמצום ביחידות הפ' כנ"ל ומעשה כזה נק' משבר דהיינו שבה מלמדו שכל חדש שלא היה בו והמלמד לבן חבירו מעלה עליו כאלו ילדו וכמו שהיולדת קודם שתלד תשב על המשבר כך מעשה הנ"ל נק' משבר וזה הפ' נשבר פי' הפ' והח' לשון משבר דהיינו משברים א"ע דהיינו שהפ' מצמצמת א"ע לח' שהיא יחידות זהו בשביל להמשיך למדרגה תחתונה חכמה וזהו ראשו כתם פז דהיינו הראשית שהוא היה וכשנמשוך למטה נק' א' ע"ש ואאלפך חכמה פי' שמלמד לאחרים ומשפיע להם וכל ההמשכה ע"י ג' קווים כנודע זה שין של ראשו כתם ר"ת תור כהונה מלכות כהונה הוא חסד שהוא האהבה שבה נבראו כל העולמות ותורה באורייתא ברא קב"ה עלמא ובאורייתא מתקיים עלמא. ומלכות הוא שכבר נודע שהמחשבה קדומה שבה נברא העולם היא אין מלך בלא עם ע"י פ"ז הוא שהפ' משפעת דרך כלל ל"ז אעפ"י שבפרטות היא דרך ח' ל"ז שהיא סוף כל המדריגות ודו"ק: