אין אשה אלא ליופי הקב"ה ברא עה"ז ובתוכו האדם בצלמו כדי שישרה בו כמשל בתי שררות בבית הוועד שרושמים שזה ביתו של פלוני ולמה עשה כן הלא המלאכים הם שליש עולם ואורות יפות ומצוחצחות עד מאוד עכ"ז יש לו יותר תענוג מן האדם כמשל הציפור המדבר לפני המלך אפי' דברי שטות יש למלך יותר תענוג מכל מליצות השרים המשוררים כך האדם החומרי כשמעלה במחשבתו עולמות עליונים נופל עליהם חיל ורעדה מיראתו של הקב"ה ורואה אור גדול מצוחצח וכ"ז נגלה ע"י האדם שבעולם השפל אזי נולד התפארות גדולה בהקב"ה וזהו אין אשה דהיינו החומר אלא ליופי ר"ל שהיופי היינו התפארות העליון נתגדל מזה מאוד הדיבור שבכל הבריות הוא בעולם הדיבור וכשמתפלל ויש לו מ"ז אזי הדיבור בגלות שרוכב עליו המ"ז שהוא הקליפה.
אשה ריח ניחוח לה'. ר"ל מי שמתפלל או לומד או עושה מעשה מצוה בהתלהבות נק' אשה ריח ניחוח ואם יתגשם לב האדם לפעמים תקותו להתקשר בתורה ובזה זובח יצרו וזהו פי' זאת תורת העולה שהתורה היא העולה על מוקדה כל הלילה וזהו תוקד אש בהתלהבות אפי' שנתגשם ונק' לילה שאינו מאיר נשמתו היטב על המזבח שזובח יצרו.
וחלופיהן בגולם שכל החילופים והשתנות נעשה ע"י אות יו"ד שהוא גולם כנז' במ"א.
אם יש לו התפארות בדביקותו בתפלתו יחשוב ויראה לעצמו בזה שהוא מהשביר' שיש לו גדלו' וחושב את עצמו ואיך הוא דביקותו בשלימותו וזהו אל יתהלל החכם בחכמתו כ"א שכל וידוע אות' פי' כמ"ש וידע אדם כו' שאז כיון שמדבק עצמו בא"ס ב"ה וא"ס אין מתחלק לחלקים והמ"י.
השכינה נק' ירושלים יראה שלם שממנה באים כל היראות כי כולם הם ממה שנפלו בשבירה ואז אינו שלם אבל יראת ה' היא יראה שלימה: