יחשוב שעולם הדיבור מדבר בו וזולתו א"א לדבר כמ"ש אדני שפתי תפתח וגם כן מחשבתו א"א להיות כ"א ע"י עולם המחשבה והוא כשופר כי מה שתוקעין בתוכו אותו הקול הוא מוצא ואם יפרוש ממנו התוקע אז לא יצא קול כך בהעדר ח"ו ית' ממנו אינו יכול לדבר ולחשוב.
כל המחשבות בכללן בז' מינים כנגד ז' ימי הבנין כגון אהבה ויראה וכו' ובכל בחינה יש טוב ורע ח"ו ובשבע רעות מחין ז' עממין לכל כשנופל לו מ"ז יעיין מאיזה בחי' ויאמר מה עשיתי שלקחתי מחלק מעולם המחשבה וזרקתי אל מקום הטינופות ומזה יכנע עד לעפר ויביא זאת המחשבה למדת אי"ן ואח"כ יחשוב אם אני אוהב הדבר הזה או אני מתענג מזה כמה יש לאהוב הש"י וכן ליראה אותו וליבוש ממנו ולפארו וכו' וכן לנצח המדה הזאת ולהתקשר בהש"י.
מ"ז הענין כממזר שגופו דומה לכל אדם רק הפנימיות אינו טוב כך בנדון זה הקול והאותיות קדושים רק המחשבה שבפני' והקב"ה אומר מדוע באתי ואין איש בתיבה.
וכל בניך למודי ה' ר"ל שמלמדין את ה' האיך לעשות כמ"ש בזוהר זכור לאברהם דאחיד לי בדרועי' ובגופי' וכו' ר"ל כמו שאדם אוחז חבירו בידו ואינו מניחו לעשות רצונו כך משרע"ה אחז אותו באהבה ביראה ושינה רצונו כביכול הבן מעלה באביו התפארת וכל המדות אהבה ויראה וכן למעלה כשאנו עושין מע"ט שיהי' להקב"ה תענוג אנו מגדלין להקב"ה כביכול.
אלהיכם כהן הוא ר"ל שעובד א"ע כי מחמת כח הניתן במחשבה מעולם המחשבה ובדיבור מעולם הדיבור האדם מחשב ומדבר.
צריך האדם לחשוב א"ע כאין וישכח א"ע מכל וכל ויבקש הכל בכל תפילתו על השכינה ואזי יכול לבא למעלה מזמן דהיינו לעולם המחשבה ששם הכל שוה חיים ומות ים ויבשה וזהו מ"ש בזוהר אלי דייקא דא בעתיקא תליא שהיו צריכין להפקיר א"ע ולשכח בצרתן כדי שיבואו לעולם המחשבה ושם הכל שוה משא"כ כשהוא דבוק בגשמיות עה"ז הוא דבוק בהתחלקות טו"ר דהיינו ז' ימי הבנין ואיך יבא למעלה מזמניות ששם אחדות גמר וכן כשחושב א"ע ליש ומבקש צרכיו אז אין הקב"ה יכול להתלבש בו שהוא ית' אין סוף ואין כלי יכול לסובלו משא"כ כשחושב א"ע לאין כנ"ל: