במדרש כיצד היה הדיבור יוצא מפי הקב"ה רשב"י אומר מלמד שהיה הדבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלו של ישראל ורבנן אמרו וכי יש שמאל למעלה והלא כתיב ימינך ה' וכו' יעו"ש. הנה ארז"ל כל הדברות נאמרו בדבור א' וחזר ופרטן בפרטיות וק' למה אמרם התחלה בכללות כיון שאח"כ הוצרך לפרטן. אי' בזוהר דנברא העולם בב' שהוא לשון ברכה ולא בא' שהוא ארור. כתי' הסכת ושמע ישראל היום ר"ת צירוף הוי"ה של חדש אב חציו בישרות וחציו הראשון מהופך ה' קודם ו' כי חציו דין וחציו רחמים ולכן ארז"ל לא היה ימים טובים לישראל כט"ו באב ונק' אב חציו הא' ארור והב' ברכה והנה מזלו אריה שהוא ימין וכו' הנה העולם לא נברא רק בשביל שעשוע הקב"ה ותענוג כביכול במעש' המצות שאמר ונעשה רצונו פי' שעיקר התענוג הוא מה שאדם חושב ומתלהב לעשות נחת רוח לפניו ית' והוא למלאות רצונו כי עבדות עצמו אין עיקר כי לפעמים אדם לומד מפני טבעו שיש לו חשק ללמוד וג"כ אדם עוסק בסחורה שיש לו חשק לזה רק עיקר התענוג ממעשה המצות הוא ההתלהבות כמ"ש אשה ריח ניחוח לה' וארז"ל שאמרתי ונעשה אך ההתלהבות לבד לא היה לו כלום במה להתלבש וצריך להתלבש בעובדא והנה האדם העושה הכל רק כדי למלאות רצונו ית' ולעשות נחת רוח לפניו ית' הוא מכניס במעשיו ומשרה בו אלהות כי הנה נודע כי מה שעלה ברצון הקדמון לברוא העולמות הכל היה בשביל התענוג שיקבל ממעשה ב"א בהתלהבות לעשות רצונו כנ"ל ומחשבה זו היא עקרא ושרשא דכל עלמין והוא מקור הכל וממנו נתהווה הכל [והטעם כדי שיוכל האדם במעשיו ובמחשבתו להעלות העולמות כיון ששרשם והוויתם וחיותם היא מחשבה זו התענוג שמקבל הש"י כ"י ממעשה התחתונים משא"כ אם לא היה לו אחיזה בהן ולא כח להעלותן] ונודע מחכמי המחקר שכל דבר יכול לעלות לשרשו כמו מעין הנובע מהר יכול להגביה המים עד נגד גובה ההר שיצא ממנו לכן גם אם האדם העושה המצות שהתלהבות שעקרם ושרשם הוא רצון הקדמון שרצה כך שיהיה תענוג מהתלהבות ב"א לעשות רצונו לכן אם האדם עובד כך יש למעשיו ומחשבתו עליה עד שרשם שהוא רצון הקדמון הנ"ל כי הוא מקבל מרצון העליון ע"ד כל העולם כגוף להבורא שמקבלים ממנו והנה ע"י דבר זה שיש לו עליה עד רצון הקדמון יש לו סגולה נפלאה והוא שיכול לעשות בו השתנות ד"מ בהתגלות יש חילוק בין מים ליבשה משא"כ בשרשן ברצון העליון הקדוש שם הכל אחדות פשוט כמבואר במ"א. וז"ס הרם את מטך פי' מטה לשון הטיה ור"ל הרם והגביה למעלה לעולם העליון הטייה שבהתגלות שהטה מים לצד אחד ויבשה לצד א' חלוקים זה מזה אבל למעלה הכל א' ויבוא למידת אי"ן אח"כ תמשיך משם לעוה"ז יבשה במקום מים וזהו ונטה את ידך פי' יודי"ך שחלופיהן בגולם ר"ל דא יו"ד (וז"ש רחב"ד מ"י שאמר וכו' לחומץ וידליק פי' שיהי' לו התקשרות תמיד בעולם המחשבה שנק' מ"י ויכול להביא החומץ לשם וידליק ג"כ כנ"ל) והנה לזה ארז"ל כי אורייתא וקב"ה כולא חד הוא והוא ית' א"ס לא שייך בו חלקים כך אין התורה חלקים וכל חלק מצוה כלול מתרי"ג הטעם כי הנה כל כח הפועל בנפעל הם הכל ביחד אחדות פשוט רק הגופים מחולקים פי' שהנפעלים רבים ונפרדים אך הכח פעל שבה הוא אחדות ואין בהם חילוק והנה כשאדם עושה המצות בהתלהבות וחשק ורצון שלו לקיים רצון הקב"ה יש להם עליה עד רצון הקדמון ושם כל התרי"ג מצות וכל אותיות התורה אחדות פשוט כדאי' בס"ה שלמעלה מחכמה א"א לצייר אפילו בקוצא דיוד כמבואר במ"א לכן רצון הקב"ה [חסר כאן] והנה כל מקום שיש המשכה מעולם לעולם צ"ל שם בחי' אהבה ובחי' גבורה כנודע כי יש לשפע עצמה הנשפע הוא בחי' גבורות לירד מעולם העליון לעולם התחתון אך בחי' אהבה שבו שאוהב להשפיע למטה גוברות על בחי' הגבורות ונק' הכל ע"ש אהבה וימין כמ"ש הכהנים הלוים אך בזה ההמשכה עצמה שם באמת יש בחי' גבורות כנ"ל לירד למדריגה תחתונה אבל בהשורש שממנה נמשך למטה שם אין רק בחי' אהבה לבד ואין שם בחי' גבורות כלל ולכן אמרו רבנן וכי יש שמאל למעלה והלא כתיב ימינך ה' [נ"ל שרצה לרמז בזה מ"ש בע"ח כי בחו"ב יש שם נוק' והיא לצד שמאל אבל באריך אין] שם שמאל כלל ופי' הענין כי כל השפעה הוא מחמת אהבה וחסד כמ"ש האר"י ז"ל אבל במהשכה שנמשך מרצון עליון והוא חו"ב שם יש בחי' גבורות ושמאל שלירד מעולם עליון לתחתו הוא לימין בפ"ע ולשמאל בפ"ע ודו"ק עיין בע"ח] והנה ארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם בראשית נמי מאמר הוא והנה בבראשית כתיב את השמים ואת הארץ את לרבות תולדותיהם והנה ארז"ל כל מ"ב נרמז במאמר ראשון ואח"כ אמר כ"א בפרוטרוט הענין הוא כי נודע כי קודם שנתהוו העולמות תחלה עלה ברצון הקודם לברוא העולמות והנה זה לא נק' אפילו בשם אמירה שהיא בלב וזהו מדריגה עליונה מאוד ובו (ר"ל ברצון הקדמון) היו כלולים כל העולמות וכל המדרגות דרך כללות ואח"כ נמשכו דרך פרטות והנה בראשית ג"כ לשון אמירה כמו ארשת שפתינו אך הוא בלשון תרגום והענין הוא על רצון הקדמון שממנו נמשך הכל ולכן כתיב לשון תרגום שמדריגה עליונה כזה אין בה התגלות אלא התרגום שבה ר"ל שהי בחי' אחוריים ומלכות מעולם שלמעלה ממנו כי כן הוא בכל המדריגות לכן תרגם יונתן בחוכמתא ודו"ק. והנה הצדיק נק' ח"י לפי שארז"ל עמוד א' מן הרקיע לארץ וצדיק שמו שכל ההשפעות מעולם העליון לתחתון הכל נשפע ע"י הצדיק והנה כל השפעה יש בה בחי' גבורות כנ"ל לכן נרמז בצדיק המדריגה שממנה נשפע והוא הי' לפי שהחכמה מאי"ן תמצא והקטן שבכל האותיות הוא היה שהיא רק נקודה וא"א בפחות מה וההמשכה עצמה שהיא נק' בשם ו' ויש בה ג"כ בחי' גבורות נק' בשם ו' כנודע שהוא מורה על גבורות ולכן נק' ח' פי' ממטה למעלה כי הח' הוא ו"ז ותג על ראשיהם המחברם שהכל אחדות פשוט כנ"ל ויוד הוא המשפיע כנ"ל פי' מקום שהשפע יורד ממנו והכל נרמז בצדיק שנק' ח"י ודו"ק. וזהו [חסר כאן]: