איתא בזוהר אלמלא לא הכה משה את הסלע אלא היה מדבר אליו לא היה שכחה. וטעם לזה דכלל הוא משרע"ה כל ניסים שנעשו ע"י לא היה רק ע"י הדיבור ולא ע"י עובדא וזהו הרם את מטך ובזה לבד נכנע הים לאפוקי יהושע כנודע כי משרע"ה היה מבחינת הדעת ונמשך אל הדיבור וגם דורו היה דור דיעה ועש"ז נק' דור המדבר לשון דיבור הנמשך מהדעת וקיבלו את התורה בדיבור. ואי' בגמ' שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת ובא הלל ולימד להם שפסח דוחה שבת ואמר להם עצלות שבכם שלא שמשתם את שמעיה ואבטליון היא גרמה לכם השכחה, וטעם לזה כי השכחה באה מחמת הנפילה שנפלו הנצוצות מבחי' הדעת וע"כ אמר אלו שמשתם שמעי' שהם הי' גרים דהיינו ניצוצות קדושות שהי' בנפילה והוקמו והורמו כי בודאי לא היה לכם שכחה דהיינו בחי' נפילה כנ"ל. והנה אע"פ ששכחו אח"כ הבאת הסכין בשבת כדאי' התם אעפ"כ כשראהו מעשה נזכר הלכה ר"ל שלא היתה הנפילה רק מבחינת הדיבור הנמשך מן הדעת ונשארת בעובד' והנה כאשר תמו דור הראשון של המדבר דהיינו דור דיעה ובא דור אחר ראה משרע"ה שבחינתם היא עובדות דוקא שהם באים לרשת את ארץ כנודע וע"כ הכה את הסלע ובאמת אמר לו הקב"ה כי אדרבא צריך היה להקים ולהרים דור השני הזה ע"ש אביהם יקראו בנחלתם דהיינו דור המדבר ובדיבור לבד היה יוצא מים ובזה היו גם הם מבחי' דור דיעה ומזה נמשך שכחה דהיינו מדיבור אל העובדא ויפה אמרו בזוהר שאלו לא הכה את הסלע לא היה שכחה: