וכל בניך לימודי ה' וכו'. כי הנה נודע שכאשר עלה ברצון לברוא העולמות היה בשביל ישראל כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית וקודם עלה ברצונו מה שיהיו ישראל בעולם והשעשוע והתענוג שיקבל מהם בהמליכם אותו ית' עליהם ואחר כך כדי לגמור מחשבה זו ברא כל העולמות בשבילם ונודע שסוף מעשה במחשבה תחלה עד"מ לאדם עלה במחשבתו לבנות לו בית לדור בו ואחרי כך בונהו ודר בו והנה כל המלאכות שעשה מהתחל עד גמרו אע"פ שהם קדמו להדירה בית במעשה אבל במחשבה מחשבת דירתן קדמה לכל ואח"כ כדי להשלים מחשבה זו נתיעץ במחשבתו האיך יעשה כל מלאכות עד שיגמור הבית וידור בו ועד"ז היה בבריאות העולמות שהאדם שהיה סוף המעשה היה במחשבה תחלה והנה סוף המעשה אפשר לקרותה בשם שורש להמעשה שלפניו כיון שהוא תחלה במחשבה וכדי לגומרה עלה במחשבה כל התחלת המעשה א"כ היא סיבה להמעשיות שלפניו והם מקבלים ממנו וכמו שבהענף א"א להיות אלא מה שהיה בהשורש בהכרח ואלו היינו יכולין להמשיל שיש אצל השורש רצון היינו אומרים שא"א להיות ברצון הענף אלא מה שיש ברצון השורש כיון שכל מציאותו נמשך מהשורש ורצון הענף מרצון השורש א"כ א"א להיותם מתנגדים זה לזה כך א"א שיהיה להתחלת המעשה מתנגדים להסוף המעשה שהוא שרשם וכן עד"ז כיון שהאדם הוא תחלת המחשבה לכל העולמות א"כ הוא שורש להם לכן א,"א להיות ברצונם אלא מה שברצונו לבד לכן מצינו אצל ר"ח בן דוסא שהיה מוריד גשם ומפסיקו ברצונו לבד שהי' מגלה רצונו לפני הש"י והטעם הוא כנ"ל ודו"ק: