עיניך בשדה אשר יקצורון. פי' דכתיב טוב עין הוא יבורך עין נק' חכמה ובאמת ההסתכלות הוא מדריגה תחתונה של חכמה, ומי שהוא טוב עין דהיינו חכמה טובה כשהוא מסתכל בדבר מביא ברכה באותו דבר כי כשמסתכל בדבר יודע שהדבר ההוא כאין נגדו ית' דהיינו שהוא באמת אפס ואין בלתי אלהותו ית' השרוי בתוכה דהיינו כח הפעל בנפעל וזולתו הוא אפס ע"ד ונחנו מ"ה אז ע"י ההסתכלות כזה ממשיך חיות יותר לאותו דבר מאלהותו ית' וזהו טוב עין הוא יבורך לאותו דבר. וכן להיפך מי שהוא רע עין כשהוא מסתכל על הדבר ההוא ומתמיה עליו דהיינו מה נאה דבר זה ועושה אותו דבר לדבר בפ"ע והוא נרגן מפריד אלוף שע"י הסתכלותו נפסק אותו דבר מהשורש ומהחיות דהיינו אלהות כידוע שההסתכלות עושה כלי ועי"ז בא עין הרע ר"ל עיקר השבירה היה מחמת זה שכל א' אמר אנא אמלוך פי' מלת מלכות נקרא בכל דבר ובכל מדה שהוא בפ"ע וזהו נקרא מלוכה של הדבר וגמרה וכן כל מלך הוא ג"כ ע"ש כך שהוא מלוכה בפ"ע וגמרה ואין צריך לשום דבר וכן בכל דבר מדת מלוכה של אותו דבר הוא שיהיה דבר בפ"ע ושיהיה נקרא דבר ד"מ מדת חסד כשנקרא אותו מדה מדת חסד הוא נקרא גמרה של הדבר ומלכותה ובאמת לא שייך זה כ"א באלהותו ית' ולא ע"ש דבר כי כולם צריכים לינק מהשורש אלהות ובלעדיו כולם לאפס ותוהו נחשבו ומתחלה כשהיו נמשכין המדות מעט משורש אלהותו עדיין היה מוטבע בהן מדת אנא אמלוך כמו שהוא בשורש כי בשורש שייך מדה זו כמבואר והם היו נעלמים בתחלה בהשורש וע"כ גם אח"כ היה להם בטבע מדת אנא אמלוך ובאמת עכשיו כשכבר נמשכו לא שייך להם מדה זו וע"כ נפסק מהשורש דהיינו שנפסד ויצא חיות שלהם ואח"כ בעת התיקון היה התיקון ע"י שם מ"ה ע"ד ונחנו מה ופעולת השבירה היתה צורך העולם כ"א היה כל דבר וכל מדה דבוקה בהשורש והיתה כאי"ן בעיני עצמה לא היה קיום לכל העולמות דרך משל עולם העשי' אלו היה דבוקה להבורא תמיד בלי שום שכחה היו בטלים ממציאותם והיו מתדבקים א"ע להשורש לאי"ן וכן לא היו עושין שום דבר כי היו מחזיקים א"ע לאי"ן וגם מחמת גודל היראה והבושה מהשורש היו כולם בטלים ממציאותם והיו מתדבקין עצמן להשורש לאי"ן וכן בכל העולמות ע"כ הוכרח להיות השבירה כי עי"ז נעשה שכחה מהשורש ויכול כל אחד להרים ידו לעשות מעשה ואח"כ בתורה ותפלה מתדבקים עצמן להשורש לאין ע"ד ונחנו מ"ה ובזה מעלים ניצוצות של עולם העשיה וכן בכל עולם עד רום המעלות וגורמין תענוג להש"י כי אינו דומה תענוג תמידי לתענוג זה עד"מ אב שלא ראה את בנו זה זמן רב ואח"כ בא אצלו גורם להאב תענוג גדול יותר שאם היה אצלו תמיד וגם הבן שלא ראה את האב זמן רב יש לו יותר חשק ומתאוה יותר לראות את עצמו עם אביו: