וירכיבהו במרכבת המשנה וכו'. הנה כל אדם צריך לראות שלא יהא בחי' נוקבא לשום דבר דהיינו שלא יהא להוט אחר תאות ולא יהא מקבל תענוג מהם שאז הוא בחי' נוק' להתאות, רק יהיה בחינת נוקבא לעבודת הש"י ואיתא (ויקרא רבה כג,ט) יוסף מדילי' נתנו לו פיו שלא נשק לעבירה ועל פיך ישק וכו' דהיינו שלא היה נוקבא להתאוה, לכך זכה למדריגת חכמה ונעשה בכור כמ"ש נתנה בכורתו ליוסף ובכור נקרא חכמה וע"כ הם אותיות שניות ביחידות ובעשירית ובמאות שהוא משנה למלך המחבר המלך והעם דלפני ב' הוא א' מלך שאין למעלה ממנו דלפני א' מה אתה סופר ואחר אותיות בכ"ר הוא גל"ש שהוא שגל נוקבא אבל מי שהוא בכור בחכמה ממילא הוא אינו דבוק בשום תאוה לפי שהתאוה אינה אלא במי שדבוק בזמן דהיינו שלפעמים בזמן מה חסר ממנו הדבר שמתאוה אליו ובזמן מה מלאים לו כל תאותיו אבל מי שהוא דבוק בחכמה שהוא למעלה מהזמן ושם החסרון והמלוי הוא בפ"ע בלתי נפרד וד"ל הגם דאיתא דיוסף זכה למדת התקשרות והשבטים הן איברין דשכינתא המבין יבין דעצם התקשרות הוא חכמה באמת ונמשך מהמוחין וע"כ איתא בזוהר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר דלאו אורחי' לגלות לפי שהוא מעלמא דאתכסיא, ועל כן זכה יוסף לה לפי שהוא דבוק לחכמה כנ"ל, ע"כ אמר פרעה רק הכסא אגדל ממך היינו ההתכסות לפי שיוסף היה מעלמא דאתכסיא כנ"ל, אך פרעה לא היה יכול לבוא לזה לפי שהיה דבוק לתאות, ע"כ פרעה לשון גילוי שלא היה יכול לבוא לעלמא דאתכסיא, אבל שם יוסף היה צפנת פענח דמטמרין גליין לי' וד"ל, וזהו וירכיבהו במרכבת דיש במשמעות לשון בכר כנ"ל [כי אותיות מבכרת הוא אותיות מרכבת] המשנה דחכמה הוא משנה למלך כנ"ל אברך אב בחכמה רך לשון מלך ריכא ובר ריכא דהוא מחבר המלך והעם דהיינו כת"ר הוא מלכות עולם העליון: