ויפגשהו בהר אלקים. הנה העוף הנקרא ראה הוא מעבר את נקבתו בראי' והסתכלות בלבד, ומזה יצא לנו מופת גדול שבכל דבר או מקום שאדם מחשב הרי כל חיותו מצומצם באותו דבר או באותו מקום לבד ואינו רק שם, כי ההסתכלות הוא כלי להמחשבה ויש על זה כמה מופתים, וממילא אם חיותו מצומצם שם הרי כל מדותיו וגופו שם כי שדי נופו בתר עקרא. והנה ישראל כשעלו במחשבה קדומה התענוג והשעשועים שעתיד לקבל מישראל לפניו ית' הנה המבין יבין שזה בעצמו עצם הצמצום, שכיון שהתחיל לחשוב תענוג שיקבל מישראל שהם עתה מוגבלים שיש להם גבול וכל מקום שהמחשבה שם החיות מצומצם גם כן, עד"ז גם כן כאן כשעלה במחשבה היא ית' צמצם עצמו כ"י ועי"כ נעשו ישראל שאלולי הצמצום לא היו יכולין להיות העולמות האלו ולהיות בתוכם ישראל שהם עתה אך כשהי' הצמצום אז היו העולמות יכולים לסבול ונעשה הכל הגם שלכאורה נראה שמה שישראל עלו במחשבה זו היא מדת אהבה וחסד ותענוג שאהבם ומחמת אהבתם ברא את העולמות והצמצום בחי' דין הנה באמת זהו הפירש אהבה דוחקת את הבשר שמחמת אהבה לדבר מצמצם את עצמו רק לאותו דבר.
ובאמת אמר הבעש"ט ז"ל והכהנים הלוים שכל שפע הבאה היא בב' בחינות דהיינו אהבה שמחמתה משפיע לעולם התחתון ובחי' צמצום לעולם היא השפע בעצמו שירדה מעולם העליון לשרות בעולם התחתון וכן בצמצום הראשון היה בחי' אהבה ובחי' צמצום הכל בפעם א' בלתי פירוד כלל שאהבה שאהב את ישראל הוא בעצמו הצמצום כנ"ל וד"ל והנה עי"ז נתהווה כל העולמות ואלולי זה לא היה יכול להתגלות אלהותו ית' בעולמות ובלעדי אלהותו לא היו יכולין העולמות להתקיים רגע אחד אך ע"י הצמצום יכולים העולמות לסבול אלהותו ית' וד"ל. והנה במצרים נתגלה אלהותו ית' כמו בחידוש העולם כנודע כמ"ש אני ולא מלאך כי הוכרח להיות ע"י עצמו י' כי לפי שהיו מסובבים בטומאת ובכשפים גדולים שלא היה יכול להיות כ"א ע"י עצמו כביכול ולא היה כח בשום מלאך לעשות זה ע"כ היה מופת גדול על חידוש העולם כי הוא המשדד מערכות ברצונו ית' וכיון שהיה צריך להתגלות אלהותו ית' הי' צריך ג"כ להיות ע"י אהבה וצמצום כדי שיוכלו לסבול אותו כמו בחידוש העולם והנה ע"פ ששם הי' אהבה וצמצום הכל ברגע א' כנ"ל אעפ"כ בעולם העשיה צריך לזה ב' כלים. כי מן דרך העולמות שמה שבעולם העליון הוא אחדות פשוט בעולם התחתון נראה בהתחלקות קצת והוא מצד הכלים אבל מצד החיות מה שהוא בעולם העליון הוא גם כאן אחדות פשוט כמו המחשבת שמחשבה בלב בלבד ואח"כ כשרוצה לגלותה ע"י קול ודיבור יש לה כמה כלים נפרדים ה' כלפי ריאה והמבטים והקנה ואח"כ מדיבור לעשיה נראה הפירוד עוד יותר ובאמת האיש נלבב אינו עושה פירוד גם בעולם התחתון כיון שרואה שכל קומתו וחיותו של עולם התחתון הוא מהעליון שאלולי עולם העליון היה עולם התחתון אפס מוחלט א"כ הוא דבוק לעולם העליון וכמו ששם הכל אחדות פשוט בוודאי ג"כ כאן ואינו משגיח על הכלים הנראים מופרדים כי הוא בחי' המקבלים אבל הדיבור בעצמו אחדות פשוט ובזה מייחד עולם תחתון לעליון ויכול להעלות ממדריגה למדריגה עד ראש כולם ששם הכל אחדות פשוט וזהו שנכתב בתורה סירוב מרע"ה לילך להוציא ב"י ממצרים לא על מגן אלא להשמיענו דבר הגון שהדין היה עמו לפי שהוא היה בחינת אהבה לחוד כמ"ש כי מן המים משיתיהו דהיינו בחי' אהבה ותענוג וז"ש כי כבד פה לפי שדרך הפה לצמצו' הקול במבטא כדי לחתוך הדיבור והוא לא היה מבחי' הצמצום רק בחי' התענוג לבד וכאן היה צריך להתגלות אלהותו ית' ע"י בחי' אהבה וצמצום ע"כ אמר לו הש"י הלא אהרן אחיך הלוי דהיינו בחי' צמצום והוא יהי' לך לפה כנ"ל ובאותו עת היה עדיין משה ראוי לכהונה ואהרן ללויה כמשארז"ל וזהו ויפגשהו בהר הר הוא אהבה כאברהם שקראו הר האלהים בחי' דין והיינו צמצום והיינו כשנפגשו אז היו שניהם כבר כאן וזהו וישק לו שהוא אתדבקותא רוחא ברוחא דהיינו שנעשו שינהם אחדות פשוט.