ואלה שמות בני ישראל הבאים וגו' איש וביתו באו הנה תכלית הכל היא היראה כי אם אין יראה אין חכמה ספונה וחשובה כלל ותכלית חכמה הוא יראה הגם שצריך לעבוד הש"י באהבה ויראה אין צריך לתפוש רק יראה וממילא תשרה עליו אהבת הבורא ית' כי דרכו של איש וכו' ובזה הבחינה יבחין האדם את עצמו אם יש לו יראה בשלימות ונבין זה ממשל אם אחד מן השרים עומד לפני המלך ויעבירו לפניו דבר שהוא הגדולה שבתאות שאם לא היה עומד לפני המלך היה מתאוה לתאוה ההוא עכ"ז בעמדו לפני המלך נתרחק ממנו תאות דבר ההוא ודבר זה הוא מפני שכ"כ גדלה עליו הבושה והאימה מפני המלך עד שאינו רואה את עצמו במדותיו וכולם בטלו ממציאות נגד יראת המלך כמ"ש רז"ל.
למה צדיק דומה לפני הקב"ה כנר לפני אבוקה כמו שרגא בטוהרא לא מהני ואינו עושה פעולתו כלל כן מדותיהם אינם עושים שום פעולה בתאות העולם כי תמיד הם בטלים ממציאותם מיראת הקב"ה הנה יראה היא מדריגה תחתונה של המלך שהמלך עצמו אין לו יראה אך מן המלך מתלוצץ היראה וחלה על עבדיו א"כ בודאי היראה היא מדריגה תחתונה של המלך והיא המחבר בין המלך והעם היראה הדבוקה בו היא חלה על העבדים שהם עמו והנה אפילו שהגדול שיש לו כל טוב בביתו אעפ"כ כאשר בא לפני המלך הוא בטל ממציאות כנ"ל. וזהו יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו פירש אע"פ שאין מחסור להם אעפ"כ הם בטלים ממציאות עם כל אשר להם מפני יראת הש"י. והנה עיקר המלכות הוא היראה דעיקר התענוג למלך במלכותו הוא מה שמתיראים ממנו ועי"כ צייתים אותו והנה אלקים עשה שיראו מלפניו ועיקר בריאות העולמות היה בשביל תענוג זה והיא נקרא כלה ואנחנו עמו המובחרים להיות נושאין תמיד עלינו יראת הש"י וזהו בכל מקום שגלו שכינה עמהן דהיינו תענוג יראה של הבורא עמנו תמיד וזהו לכלותם כתיב בדיל כלה דילי' כשוק של בושם וזהו וירא אלהים את בני ישראל דהיינו שראה התענוג שלו וכו'. שיראו מלפניו וזהו אלהים בחינה וראה הוא את ישראל רצה לומר עם ישראל אז וידע אלהי דהיינו שנתקשר באותו התענוג ונתן לב להוציאם וזהו איש וביתו באו דהיינו כ"א בא עם יראת השם ית' עליו יראה נקרא בית ע"ד בחכמה יבנה בית אבא יסד ברתא וע"ש כך נקרא חכמה תתאה בית.