הן גור יגור אפס מאותי (ישעיהו נד,טו). פ' יש אדם שדבוק בצדיק שהוא רואה שהצדיק עובד הש"י שיושב ולומד ולפעמים שהצדיק מדבר דברים בטלים וזהו כמשל לבן המלך שהלך בין בני הכפרים ולחפוש אוצר שיש בבן כפר הנה היה צריך להלביש א"ע כמו הבן כפר כדי שלא יכירו אותו שהוא בן המלך ומגלין לו כל סודותיו היכן הוא האוצר. כך הצדיק מדבר להש"י דברים והוא מקושר להש"י ומקשר את הדיבורים להקב"ה וזהו נק' שהולך בשליחות הקב"ה למצוא שם המדות למשל או שאינו יכול להתפלל ומדבר דברי שחוק ומעורר בעצמו אהבה ואח"כ אומר בלבו אם יש תענוג מזה שהוא דבר שטות כמה יש לי להתענג מהקב"ה שהוא תענוג לכל התענוגים ועי"ז הוא מתפלל באהבה ויראה. וזהו הן גור יגור כשהוא בגירות ומדבר דברים בטלים אפס מאותי דיש ב"א סוברין שהקב"ה אינו מלובש בכחן והוא מחמת הבהירות עד מאוד כמשז"ל אור גדול שמכהה את הראות ואין יכול לראות שנתגלה הבהירות עד שאין השכל משיג ובאמת הש"י הוא בראן רק התלבשותו אינו נראה כמו חורבן הבית שהיה חסד גדול כמו שכתב האלשיך ז"ל נטה קו ויאבל חיל וחומה נטה קו על בנין העתיד פי' שלא היה יכול להתגלות הבהירות הגדול שיתגלה כשיבוא משיח. לפיכך נחרב הבית והוא אפס מאותי שאין שום דבר שאין אני שם. הוד והדר לפניו פי' לפני הקב"ה כי עצמותו אין יכולים להשיגו. שלח תשלח האם והבנים תקח לך רז"ל אמרו על ההוא גיורא דאמר גייריני ע"מ שתלמדיני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד דהאדם הוא חלק אלוה ממעל ובא"ס לא שייך חלק דהקב"ה ממלא כל עלמין (נראה בכאן חסר) [ונמצא בס' אור תורה].
ולפעמים האדם הוא חושב מחשבות של הבל הי' הצדיק מבחן שבוחן אותו ומשליך אותו לעולמות רעות כדי שיעלה אותן להש"י וחשוב הוא אצל הקב"ה מאוד והאדם אעפ"י שהוא בא לדבר רע יקבל הכל בטוב כמו ר' עקיבא שכבתה נירו ואכל ארי את חמורו ואמר על הכל גם זו לטובה ובאמת הביא לתוכו טובה, וזוהו גייריני ע"מ שאלמוד על רגל א' ר"ל שאהיה תמיד במדריגה טובה ואמר לו מה דלך סני לחברך לא תעבוד, רמז לו כשהייתה אתה במדריגה רעה הוצרך אדם טוב ליפול כדי שיעלה אותך לכך תצרוך גם אתה ליפול ור' עקיבא שהיה בן גרים עוקר הרים וטוחנן זה בזה בסברא פי' הרים נק' מדות אבות ר"ל שהוא הביא את המדות למעלה כי היה התענוג יותר גדול מפני שהיה בן גרים כמשל הידוע וזה שתוק כך עלה במחשבה שהעלה את הכל לעולם המחשבה, וזהו שלח תשלח את האם והבנים תקח לך, ר"ל שורש המ"ז תשלח שתדבק א"ע במדת אהבה ויראה.
קול קורא במדבר פנו דרך ה' ע"ד ושמע קול אלה דמשביעין אותו ואומרין לו הוי צדיק ואל תהי רשע ר"ל דהתחלת הויות הנשמה לברוא מקשרים אותה בעולם השבועה שהוא השכינה כדי שתהי' מקושרת שם וכל הדיבורים שמדברים בעה"ז נחצב מהדיבור ההוא. והדיבור הזה הוא ממוצע דיבור אחרון שלמעלה ודיבור ראשון שלמטה וכל הדיבורים שמדברים באים מזה הדיבור. וכל מה שמדבר מעורר זה הדיבור וזהו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי כשמדבר דברים בטלים מגביה את הדיבור בחנם והוא מותרה ועומד בזה ההתקשרות בזה הדיבור וכשהוא רוצה ח"ו לנטות מן הדרך הטוב מתרה בו הדיבור ומי שזוכה יודע ושומע את הקול וזהו נפש כי תחטא אורייתא קא מתמה האיך אפשר שתחטא ושמע קול אלה היה לו לשמוע קול של השבועה או ראה שרואה מעשים של אחר ונזכר במעשיו דכל מה שאדם רואה ישים אל לבו למה הראה לי הקב"ה את זה הלא הכל בהשגחה פרטיות. אלא אם רואה דבר עבירה יחשוב מסתמא גם אני עשיתי שמץ מנהו אעפ"י שלא עשה כזה ממש. למשל אם הוא רואה את אחד שבא על א"א והוליד ממזר ומוציא ז"ל ע"י מ"ז חמור כמו מוליד ממזר וזהו או ראה שרואה דבר עבירה מאדם אחר ומזכיר בו דבר שעשה או ידע ע"ד בושנו במעשינו ונכלמנו להרים פנינו אליך ע"ד משל חותם המטונף אם משימין אותו על השעוה אזי נתטנף גם השעוה כך כשהאדם מלוכלך בעבירה ומדבק א"ע בהקב"ה כביכול נעשה הלכלוך למעלה כשנעשה אחדות עם הש"י בעת תפילתו שמדבר דיבורים ושורה בו הקב"ה וזהו בושנו במעשינו מכח עבירות. ונכלמנו להרים פנינו אליך פי' פנימיתינו אליך שיהי' אני מדובק בך בשביל הלכלוך וזהו המדה של נושא עון שסובל העון וזהו או ידע בשביל התקשרות מושך עצמו מהעבירות והוא קול קורא הקול אלה קורא במדבר פי' בהדיבור פנו דרך ה' שיהא הקב"ה שורה בו ישרו בערבה שאם נופלת מחשבה זרה לאדם בתפילתו שבא בהיכל מלך ודחפו אותו וכאשר ישים אל לבו שדחפו אותו ישוב אל הקב"ה באימה גדולה ובבושה רבה והקב"ה הבטיח אותנו אל תירא כי אתך אנכי בכ"מ שאנו שם מביאים את הש"י שם וזהו ישרו בערבה בזה שהמחשבה מעורב בקליפות מסילה נק' דרך שאינו כבושה לאלהינו. הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים בשלימות יפנה מחשבתו מהרהורים ואפילו כשהוא אוכל ושותה ישים מחשבתו כדי שיהיה חזק לעבודתו ית' צריך להגביר תענוג הרוחני על תאות הגשמי ומזה יהיה לו יותר כח מרוחנית המאכל וזהו מה יפית ומה נעמת אהבת בתענוגים שיהיה לך אהבה בתענוגים.