רמז הפסוק וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' מזרם וממטר. ר"ל עפ"י מ"ש בגמ' תניא א"ר יהושע בן חנניא כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד כו', הנה יש לדקדק על לשון לא ראינו שינה בעינינו וכי הישן רואה שהשינה בעיניו אדרבה הישן אינו רואה ועוד אמרו כשהיינו שמחים לא היינו רואים שינה פשיטא בשעה שהיו שמחים לא היו רואים וכך היה לומר בימי שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה, וי"ל ע"פ הירושלמי למה נקראת בית השואבה שהיו שואבין משם רוח הקודש ר"ל מתוך שמחה של מצוה והדביקות שהיו להם זכו לרה"ק והנה צריך לתת טעם לזה הגם והיה כנגן המנגן וגו' צריך להבין למה הוא כך, וי"ל למשל השמחה באה אם האדם מחמת שהיה לו איזה תענוג גדול או שנתבשר בשורה טובה והיה לו תענוג גדול מזה או שראה איזה דבר שיש לו תענוג גדול מדבר ההוא באה לו השמחה נמצא מצינו שהשמחה נמשכת מעולם התענוג שהוא רוחני בלי מושג והוא עליון עד מאוד הנק' קדש בלא ואו' ומשם נמשך במדריגת קדוש שהוא התפשטות הקודש בואו' ומשם יורד ממדריגה למדריגה עד שבא לאדם רוח הקודש והנה אי' בזוהר על פסוק מה יש לך בבית שאין השראת השכינה והברכה שורה אלא על איזה דבר שיהיה כלי המקבל ההשפעה ההוא ואמרו רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם כו' ר"ל כי המצות בעצם הם תרי"ג אבל כאשר מקיים האדם בכל דרכיך דעהו יכול לקיים הרבה פעמי' תרי"ג עד קץ כי כל מעשיו הם לש"ש נמצא קיים בכל עת ורגע מצות בוראו ית' שמו כמו שאמרו על הלל הזקן על אכילתו הי' אומר גמול חסד עם אכסניא כו' וז"ש לפיכך הרבה להם תורה ומצוה כי בדבר שאין בו קצבה נופל בו לשון ריבוי משא"כ אם הם כ"א תרי"ג מה שייך לומר הרבה להם וכי בשביל שהם תרי"ג קרא אותן מרובין אבל לפי הנ"ל א"ש כי המקיים בכל דרכיך דעהו אין קץ למצוותיו כנ"ל ומ"ש לזכות את ישראל ר"ל בעשייתן לש"ש הם מזדככים החומרים שלהם ויהיה יכולים להתדבק ולהתחבר בקדושה כי מצוה הוא לשון צוותא והתחברות וא"ל שלזה רמזו ואמרו מצוה גוררת מצוה פי' בעשותו המצוה גוררת וגורמת התחברות והתדבקות כנ"ל ועבירה גוררת עבירה כי עבירה לשון פירוד מבוראו ח"ו.
ונחזור לענין שבלתי אפשר להמשיך ההשפעה מלמעלה אם לא ע"י כלי המקבל וצ"ל הטעם למה הוא כך מפני שהקדושה העליונה בהירה ומאירה מאוד וא"א לסובלה וע"י עשיות המצות שהוא כלי המקבל מתלבשות בתוכה האור העליון ויוכל האדם לסובלו ולקבלו כדמיון אור השמש ששמו הבורא ית' בתוך נרתקו בכדי שיוכלו ברואי עולם לסובלו וא"ל שזהו רמז הפסוק וסוכה היה לצל יומם אם הוא מדבר במקיימי מצות סוכה אז הוא כפשוטו וסוכה מצות הסוכה תהיה להם למגן ולצל המציל מפני האור העליון שיוכלו לקבלו כנ"ל שהיה להם מהמצוה הזאת כנרתיק וצל בכדי שיוכלו לסבול האור וז"ש יומם כידוע שהחסד המתפשט ומשפיע נק' יומם כמו יומם יצוה ה' חסדו ויהיה להם הסוכה לצל ולקבל בתוכו ההשפעה ואם הוא מדבר באותן השמחים בשמחת ב"ה יהיה פירושו כך וסוכה ר"ל רוח הקודש הנק' סכיי' תהיה להם מחמת שעשו מתחלה צל ונרתק להשתלשל בתוכו קודש העליון שהוא העולם התענוג בתוך השמחה של מצוה שהוא קודש המתפשט אשר משם שואבים רוה"ק מעילא לתתא ע"י וא"ו המתארך שהוא חסד המתפשט עם כולם יומם דכולהו וזהו שסיים מחורב למחסה ולמסתור מזרם וממטר ר"ל שהוא כלול מכל הו"ק שהם כלולים מחו"ג שהם אש ומים לשון חורב ומטר כי כן גם הצל אשר עשו שהוא השמחה של מצוה היתה ג"כ כלולה מאהבה ויראה הנק' חו"ג ע"כ היה להם למחסה ג"כ מחורב מזרם וממטר כי ידוע שיש שני מיני יצה"ר המחטיא את האדם ח"ו א' המבטלו מלקיים מצות עשה הוא דמיון המים שטבעם קר ולח כך הוא נותן באדם קרירות וחולשת וכבידות הגוף ועצלות שהיה נמנע מלקיים מצות בוראו והיצה"ר הב' הוא המחמם ומלהב את האדם ר"ל דמיון האש לעבור על ל"ת וז"ש כי בעשותם כל אלה דהיינו שיעשו המצוה בשלימות בדחילו ורחימו שהם חו"ג ויגרמו בזה להמשיך החסד העליון שהוא יומם כלול מחו"ג שהם כל הו"ק כנ"ל. וישאבו רוה"ק שהוא הסוכה תהי' להם למחסה ולמסתור מב' מיני היצה"ר הנק' חורב ומטר שהם אש ומים כנ"ל: